ההתנהלות הכוחנית, ויש אומרים אף אלימה, של פקחי עיריית ירושלים בבואם לפנות את מאהל המחאה בבלפור מריחה כמו ניסיון לפגוע במחאה דמוקרטית ומלמדת כי גורמי האכיפה בבירה לא הפיקו לקחים מתקרית מעצרו של תא"ל (במיל') אמיר השכל באותו המקום ממש.
הפשיטה לפנות בוקר, כאילו מדובר בכוח הפושט עם שחר על יעד אויב, הייתה מעשה לא חכם וראוי לגינוי והיא המשכה של מגמה מדאיגה של הפעלת כוח מוגזם כלפי אזרחים שמממשים זכות יסוד הנגזרת מחופש הביטוי, הזכות לאסיפה, להפגנה, לשביתת שבת ולתהלוכה.
נזכיר פה את פסיקת בג"ץ, שאפשרה למפגינים בכיכר גורן בפתח תקווה, הסמוכה לבית היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, להמשיך ולהפגין שם גם בלי לקבל רישיון מהמשטרה. אומנם פה מדובר ברשות פיקוח עירונית, אבל זה המקום להזכיר את דברי הנשיאה אסתר חיות, שדנה בזמנו בעתירה של מפגיני כיכר גורן, וכתבה: "ביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואין לך רשות או איש ציבור במדינה דמוקרטית החסינים מביקורת".
עיריית ירושלים נימקה את המהלך אתמול בכך שהמפגינים הפריעו כביכול לשכנים, שהתלוננו על מטרד ורעש, אבל מן הראוי לשוב ולציין כי גם אם מדובר בתלונות אמת ולא מפוברקות - לעתים חופש ההפגנה משמעו פגיעה מוגבלת בזכות לפרטיות או בחופש התנועה. המעצר המתוקשר של אמיר השכל, שבית המשפט שחררו אחר כך ללא מגבלות כלשהן, רק שפך שמן על מדורת המחאה והביאה למקום אלפים. גם הפעם נראה כי התוצאה תהיה דומה, כך שכדאי ששוטרים ופקחים יפעילו שיקול דעת קודם להפעלת כוח מיותרת, אלא אם כן מדובר במקרה קיצון, וזה לא המקרה שמונח לפנינו.