מה קרה לשומרי הסף? איך הם הפכו בהינף דגל שחור לאויבי האומה, לשוטרים נעדרי יכולת הכלה ולקצינים חסרי שיקול דעת? מה קרה להם, לשומרי הסף, שבהיחשף שד על סמל המנורה איבדו את מעמדם כמגיני שלטון החוק והפכו למשטרה אלימה? לאן נעלמו דובריו ונציגיו הרשמיים של שלטון החוק שהפליאו לנאום בשבח משטרת ישראל כאשר היא אכפה את החוק בהמון נחישות ואפס רגישות כלפי מתנחלים, בני העדה האתיופית וחרדים? מדוע נדם קולו של המשמר התקשורתי והפוליטי של השמאל, הנשכב תדיר על הגדר כדי להגן על אלימות משטרתית קשה המופעלת כלפי מפגינים שאינם מהצד הפוליטי שלו? איך התהפכו היוצרות?
היכן היו כל אלו הבודקים כיום בציציות המכת"זית המשטרתית, כאשר סילוני המים הופנו אל חרדים? מדוע התירו ועודדו שימוש באלימות משטרתית בתקופת ההתנתקות, כאשר אנשים הורדו מאוטובוסים בצפון הארץ ונעצרו בטענה שהם מתכוונים להשתתף בהפגנה לא חוקית בדרום? מדוע לא עלו על בריקדות כאשר נערות דתיות וקטינים שחסמו כביש הוכו באלימות רבה והושמו במעצר עד לתום ההליכים?
מדוע המשיכו לסגוד ליצחק רבין כאשר קרא פומבית "לשבור להם את הידיים והרגליים", והתיר את דמם של המפגינים נגד הסכמי אוסלו? איפה הם היו כאשר משטרת ישראל קיימה את הוראתו של רבין ופרשיה רמסו ילדים שהושיטו להם פרחים? מדוע לא פצו פה כאשר הופרה חסינותו ונשברה ידו של ח"כ אריה אלדד בעמונה כשעמד והשקיף על האירוע, ומצא את עצמו קורבן להתנפלות פרועה ואלימה של שוטרים? ומדוע אינם חוששים יותר לגורל הדמוקרטיה, כאשר מפגינים מטעמם קוראים למרי אזרחי, יוצאים להפגנות לא חוקיות, מפירים את תנאי ההפגנות ברישיון, מבזים את סמלי המדינה ונוהגים כאחרוני הוונדליסטים?
באותם ימים חשוכים, כאשר אלימות משטרתית גסה וישירה, ללא אמצעים רכים לפיזור הפגנות, הופעלה כלפי הצד השני של המפה הפוליטית - היו השוטרים בעיניהם שומרי סף עזי נפש וגוף, המחרפים את נפשם בהגנה על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק. עכשיו הכל השתנה.
לא רק שהמשטרה אינה מפעילה כוח מופרז כלפי שחורי הדגל, אלא להפך. מעולם בהיסטוריה של מדינת ישראל לא טופלה הפגנה פרועה כל כך ולא חוקית, המסכנת את בריאות הציבור, בצורה עדינה ומכילה כמו ההתנהלות מול האספסוף חשוף הפנים בבלפור. האיפוק, הסבלנות וההיזהרות בכבודם ושלומם של הפורעים, חביבי התקשורת ומערכת המשפט - מטילים צל כבד על התנהלות המשטרה והאפליה שאותה היא נוקטת בין מפגינים סוג א' למפגינים סוג ב', בין מפגיני הביביסטיליה למפגיני לה פמיליה.
של מי ההפגנה הזו
אכיפת החוק בכפפות של משי כלפי מפגינים משמאל היא עוד כלום ביחס לאמצעי התקשורת שפשוט איבדו כל רסן. הניסיון של ערוצי הטלוויזיה לעורר יש מאין תנועת מחאה שתוביל להפלת ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא שקוף, פתטי, ובעיקר מקומם. במקום לצפות בדיווחי חדשות, אנו צופים בערוצי תעמולה.
הניסיון המלאכותי לאחז את עיני הציבור ולחבר הפגנות מצוקה אותנטיות של נפגעי אסון הקורונה עם חבורת המפגינים המקצועיים ממומני אהוד ברק והקרנות של שונאי ישראל, במטרה ללבות תנועת מחאה המונית, יוצא מהנחה שהציבור הוא עדר ניאנדרתלים חסרי בינה. לא צריך להיות בוגר החוג לתקשורת כדי להבין שעל פי הכללים המקובלים בכיסוי הפגנות - להבדיל מיצירתן - גם אם נשלחה ניידת השידור לשטח, הרי שברגע שמגלים שהגיעו רק קומץ של כמה עשרות, אמורים להתקפל ולחפש חדשות אמיתיות במקום אחר.
התקשורת לא אמורה לשמש כלי להזעיק עוד מפגינים, כדי שהפגנה לא תוכתר ככישלון וביזיון. אנחנו לא בתקופת מלפפונים שכדי לקיים מהדורת חדשות צריך לבצע פריצות בשידור חי רק כדי להדהד לציבור את הסלוגן "קריים מיניסטר", החביב על השמאל ומושמע על ידי קומץ אנרכיסטים.
הכיסוי הרב־ערוצי של הפגנות לעוסות של אותם מפגינים מול בית ראש הממשלה, נוגד כל כלל של עיתונאות אמיתית. הוא תולדה של התרפקות על ההצלחה המסחררת של ערוץ 2 מ־2011, עת מינף באמצעות חזרה אינסופית את הקול הקורא של דפני ליף במאהל רוטשילד לכדי תנועת מחאה המונית.
בניסיון לשחזר את ההצלחה מנסים להנדס את תודעת הציבור. בבסיס היו הפגנות אותנטיות של אנשי עסקים שהקורונה פגעה בעסקיהם, מובטלים שנפלו בין הכיסאות ולא קיבלו פיצוי הולם, ועצמאים אשר ביקשו להביא את דבר מצוקתם הגדולה אל מקבלי ההחלטות. עליהם תפסו טרמפ לובשי החולצות השחורות, האנרכיסטים ואפילו מתקמבקים כמו דפני ליף.
רבים בציבור שמלכתחילה חשו הזדהות עם המפגינים, החלו להתפכח. מופע ההערצה התקשורתי כלפי אסף אמדורסקי, שניצל מאבק לגיטימי של עצמאים ונפגעי קורונה לצורך מתקפה פוליטית פרועה וחצופה על ראש הממשלה - היה ראשית ההתפכחות. במדינה נורמלית שבה גם ידוענים שחורגים מהשורה סופגים ביקורת ציבורית ומאבדים את מעמדם, היו מארגני הפגנת העצמאים סותמים את פיו ומסלקים אותו מהמקום. זו לא הייתה ההפגנה שלו, אלא שלהם. קולם היה צריך להישמע, לא קולו. אבל אנחנו מדינה לא נורמלית.
זו הסיבה שהתקשורת המשת"פית של אמדורסקי, משהבינה שכשלה בייצור תנועת מחאה המונית, נטפלת אל משטרת ישראל. כל בר דעת שצפה בכתבת ערוץ 13 נגה ניר נאמן גוערת בזעם בקצינת משטרה על "כישלון המשטרה בהגנה על המפגינים" לאחר שאחדים מהם ספגו מכות מאוהדי מכבי ת"א - הבין בדיוק לאן הרוח התקשורתית נושבת.
אותה קצינה גייסה תעצומות נפש והסבירה לה באיפוק רב שמדובר במפגינים שהפרו את תנאי רישיון ההפגנה, התפזרו לכל רוח והמשיכו להשתולל ברחובות תל אביב. זה לא עניין את הכתבת, שהתנפלה עליה בזעם קדוש ושאלה כיצד היא מעיזה להאשים את הקורבן. אפשר היה להבין שכתבת ערוץ 13 מצפה שמשטרת ישראל תמנה שומר ראש לכל מפגין שמאל מפר חוק. לרגע ריחמתי על הקצינה המבוהלת שהתגוננה והתנצלה, כאילו היא בחקירת קג"ב חמש דקות לאחר שנתפסה מאזינה בחשאי לשידורי קול אמריקה.
מזל שמשטרת ישראל ציידה את השוטרים במצלמות גוף המשמשות להפריך ולהדוף טענות חסרות שחר על אלימות משטרתית. כאשר מפגינים מסרבים להציג תעודת זהות לשוטר או מתנגדים בכוח למעצר - מה בדיוק מצפים שהשוטרים יעשו? הכרסום בלגיטימיות של זרועות האכיפה מצד השמאל, שלצדו התקשורת ובתי המשפט, הוא הסכנה האמיתית לשלטון החוק והדמוקרטיה.
צריך לחזור לשפיות. בעידן הקורונה אי אפשר לנפנף בזכויות אדם ואזרח כבדרך שגרה. זכות ההפגנה אינה עולה על הזכות לחופש דת ותפילה, ואף אחת מזכויות אלו אינה עולה על החובה להגן על החיים והבריאות.