“אמר רבן שמעון בן גמליאל: ‘לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו... ובנות ירושלים יוצאות וחולות (= מחוללות) בכרמים. ומה היו אומרות? ‘בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה’. שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה’ היא תתהלל”.

זוהי המשנה המסיימת את מסכת תענית, ובגמרא יש כמה הסברים לקביעת ט”ו בחודש אב ליום טוב שחוץ מיום הכיפורים לא היה כמוהו. ואין צריך לומר שקשה לראות את החרדים בימינו, ואפילו סתם דתיים, מקיימים מסורת של חטיפת בנות הרוקדות בכרמים כדי שיהיו להם לנשים. אם יש איסור נגיעה, איסור חטיפה על אחת כמה וכמה. סביר יותר שהיו מפגינים ומגנים, אם לא יותר מכך, את מי שהיה נוהג כך. מה שקרה אפוא הוא שט”ו בחודש אב הוכתר, בעיקר בידי חילונים, כ”יום האהבה” היהודי. שיהיה.

בכל מקרה, היום הוא ט”ו באב וקשה לומר שמה שמתחולל בו ובימים שלפניו בכיכרות ובאתרים שונים, ובעיקר בקרבת בית ראש הממשלה בירושלים, מבטא אהבה יהודית. אפילו לא חיבה. יש בהחלט גורמים מוצדקים לעצרות המחאה, להפגנות, לדרישות לסיוע ממשלתי לאלה שנפגעו כלכלית מהגזירות עקב הקורונה; אין כל הצדקה לאלימות, לחירופים ולגידופים ולמפגני שנאה - לא בקרבת בית ראש הממשלה ולא בכיכרות, בגנים ציבוריים ובמקומות אחרים ברחבי הארץ.

גם נגד ראש הממשלה מנחם בגין היו בזמנו, בעת מלחמת לבנון הראשונה, מחאות והפגנות מול בית ראש הממשלה. לא המוניות ולא אלימות פיזית, אבל פוגעניות ואלימות ביותר נפשית. שיאן היה הקריאות “בגין רוצח”, ושלט שהוצב מול הבית ודיווח כמה נפלו מדי יום ובכלל במלחמה המתמשכת. זה היה כמדקרות חרב בלבו של ראש הממשלה החולה והלא צעיר, יחד עם ההסתבכות הישראלית המתמשכת בלבנון, הטבח בסברה ושתילה ועוד. זה “הרג” את בגין (אולי אפילו לא במירכאות) והוליך אותו ב־1983 לאמירה “איני יכול עוד” ולפרישה והתכנסות מבודדת בדירתו עד יום מותו ב־1992.

מה נאמר ומה נדבר, לא קל ולא פשוט, ולפעמים גם מסוכן, להיות ראש ממשלה בישראל, בין אם אתה מנחם בגין ובין אם אתה בנימין נתניהו, וכפי שהוכח במציאות בוודאי אם אתה יצחק רבין. ובכל זאת יש לא מעט קופצים על התפקיד. אנשים נבחרים לכנסת, וכבר בתחילת דרכם הפרלמנטרית מסמנים את ראשות הממשלה כמטרתם הסופית. הם בעיני עצמם מלכתחילה ראשי ממשלה בפוטנציה. את השמות שבצו בעצמכם. קשה לטעות בזה.

האם מה שמתחולל עתה מסמן את קצו הקרב ובא של שלטון בנימין נתניהו? לאו דווקא. פה זה לא רומניה הקומוניסטית ונתניהו הוא לא השליט הרומני צ’אושסקו. אצלנו מורידים שליט בבחירות, וגם זה לא תמיד. עובדה, ביבי עדיין על הסוס.