גם אני סבור שחלק, אולי קטן, מהמתגודדים בכיכר פריז ראויים לתואר חייזרים. התנהגותם, על כל מרכיביה הביזאריים, הצדיקה בעיניי את הכינוי שיוחס להם. יש שהרחיקו לכת עוד יותר בתיאור “הבכחנליה” המתקיימת שם. אכן, מעולם לא נתקלתי, במודע, בחייזר ואינני יודע כיצד נראה חייזר, אבל ברור לי שמי שהדביק את הכינוי הזה לחלק מאנשי המחאה עשה זאת מתוך כוונה להצביע על מוזרותם. לא הייתי שם, אולם מה שנראה בסרטונים לא דמה לחלוטין למפגן פוליטי. ההתרשמות שלי הייתה שלא מעטים מהנוכחים הגיעו לשם רק כדי “להעביר ערב בסבבה”.
לא מצוקה כלכלית, להבנתי, הובילה אותם לשם. מאות המכוניות שחנו בסביבה, על המדרכות ובמקומות אסורים אחרים, העידו על כך. גם לא התרשמתי שכל אלה שהגיעו לרחובות הסמוכים למעון ראש הממשלה כדי להשתתף במופעים שהתקיימו שם מיהרו לחזור הביתה כדי לקום למחרת ליום עבודתם. ההתגוששויות עם המשטרה נמשכו עד לשעות הקטנות של הלילה – למעשה, עד לשעות הבוקר המוקדמות – מה שהעיד בעיניי על מניפולציות מתוכננות של המשתתפים באירועים. נראה שמי שקידם אותן חיפש את העימותים עם המשטרה. הם תמיד מצטלמים טוב.
מאז שאני זוכר את עצמי השתתפתי בהפגנות; בעיקר באלה שבהן הופיע מנחם בגין. אבל לא רק בהן. הסקרנות הובילה אותי גם להפגנות אחרות. הן תמיד הלהיבו אותי. המגוון האנושי ריתק אותי. התגובות לדברי הנואמים, משני צדי המתרס, תמיד העידו על כך שהייתה הקשבה לדברים. כשמנחם בגין נאם בכיכר מלכי ישראל, לימים, כיכר רבין, לעיני מאות אלפים ב־1981, יום לאחר נאום הצ’חצ’חים, באותו המקום, אי אפשר היה שלא לדמוע מרוב התרגשות.
לצערי, אין את כל זה עתה. לא בכיכר פריז – ולא במקומות האחרים ששם מפגינים אנשים שלא ממש יודעים, למיטב הבנתי, לאן הם רוצים להוליך את מחאתם. אבל מה שעוד הרבה יותר מדאיג הוא העובדה שחלק מהמגיעים למקומות ההפגנה, לדעתי, רוצים ביצירת כאוס שלטוני. התמהוניות ניכרת, והיא לא נעימה לעין. אינני יודע מה רוצים להעביר לכולנו המתערטלים בפומבי, לדוגמה, אבל זה, כנראה, מה שמבקשים אלה ששופכים הרבה כסף לתוך המחאות הללו. סירים על הראש או בגדי ספיידרמן, כמו גם איברי מין מתנפחים, לא מפריעים מן הסתם לאלה שמשלמים את החשבונות. מכל מקום, המוזרויות אכן קיימות, וחברים מספרים לי שריחות של סמים אסורים עלו באפם; והמשטרה, למרבה האכזבה, הכילה גם את זה וגם הפרות חוק רבות אחרות.
הייתי מוסיף עוד כהנה וכהנה על התיאורים שכבר העליתי לעיל, אבל דומה שאת המסר שרציתי להעביר אי אפשר להחמיץ. ישראל לא תיסוג מיהודה ושומרון, כפי שדרשו מקצת המפגינים, והיא גם לא תתיר את זכות השיבה, כפי שדרשה קבוצה אחרת שהחזיקה בכידונים דמויי צלב, למי שנטש את ביתו ב־1948.
באותה מידה אני יכול לומר בוודאות גמורה שבנימין נתניהו לא יעזוב את המעון הרשמי ברחוב בלפור בגלל הפגנה כזאת או אחרת. חילופי שלטון יתקיימו בישראל רק על פי חוק; והדרך להחלפת ראש ממשלה עוברת בקלפי או במליאת הכנסת. כך או אחרת, חילופי שלטון לא יתקיימו בכיכר פריז. לא אלה המבזים את סמלי המדינה יניעו את גלגלי “המהפכה”. העם היהודי חזר למולדתו כדי להישאר בה ולא כדי לאבד שוב את עצמאותו בגלל כמה אנרכיסטים תמהונים שמאסו במדינה היהודית.