ימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם תמיד ימים של חשבון נפש, ואני, כמדי שנה, מוצף בזיכרונות מהימים הנוראים של מלחמת יום הכיפורים; מלחמה שאליה יצאתי עם חברי משה למרכז הגיוס ברכב של אביו, מלחמה שבה לחמנו זה לצד זה, אני בפלוגה א’ בגדוד 407 בחטיבה 600, והוא בפלוגה ב’; מלחמה שהייתה תוצאה ישירה של שורת מחדלים איומה של הדרג המדיני ושל הדרג הצבאי.
אז, לפני 47 שנים, הרגיזה אותי מאוד האמירה של הנשיא אפרים קציר: “כולנו אשמים”. זו הייתה בעיניי אמירה מטומטמת וחסרת בסיס, שלאחרונה, בעיצומו של המאבק בקורונה, אני שב ושומע אותה: “הציבור אשם”. האם אפשר לחשוב שמשה, שנהרג על גדות תעלת סואץ לצדם של חברינו הקרובים זאביק אורפז, מוטי קורב ורבים אחרים, היה אשם במסמוס מכוון של יוזמה מדינית לשלום של אנואר סאדאת על ידי גולדה, דיין וגלילי, כפי שנטען בעבר? האם חבריי מימי השירות הסדיר, כמו גם מפקד הטנק שבו לחמתי שנהרג מפגז שפגע בנו, אילן קיטאי ז”ל, אשמים שלא הייתה לנו תחמושת ראויה ללחימה נגד חי”ר? האם הם אשמים במחסור בפגזים? האם כיום אנחנו אשמים בהרעבה תקציבית של מערכת הבריאות, במחסור מכונות הנשמה, במיטות אשפוז ובצוותים רפואיים?
כן, יש מי שיטען שכולנו אשמים. לא מי שהתרשל במשך החודשים האחרונים ולא עשה דבר כדי להיערך לגל השני של הקורונה, פרט אולי למאמץ שהשקיע בהכנת דפי מסרים למסיבת העיתונאים הבאה; לא מי שהתנגד לקבל החלטות שיעצרו את הדימום הכלכלי של אזרחי ישראל.
ישראל נמצאת בימים אלה בסגר כללי שמתיר לקנות אתרוג, אבל אוסר לקנות תפוז בשוק; שמתיר לטבול במקווה, אבל אוסר לצלול בבריכה; שמתיר ללכת על חוף הים אבל אוסר להיכנס למים.
במשך שנים הייתה כאן ממשלה שהקטינה את התקציבים למערכת הבריאות; ממשלה שכנראה שכחה באיזו מגירה היא שמה את הפרוטוקול למלחמה במגיפה ולכן היא ממציאה כל יום פטנט חדש, שכמובן לא עוזר; ממשלה שהעומד בראשה אינו מעביר למשרד הביטחון את ניהול המשבר כי הוא חושש שמא העומדים בראשו יזכו חלילה בתהילה על הדברת המגיפה; ממשלה שאינה מאשרת חל”ת גמיש (לפי המודל הגרמני) כי המציע הוא שר הכלכלה.
אזרחי ישראל אשמים, אולי, בדבר אחד: בהצבעתם בקלפי. כך היה ב־1973 וכך גם ב־2020. הגיע הזמן שבבחירות יפנים משלשל הפתק שהצבעתו היא הרת גורל. כשמסר זה יופנם והמצאות של “הצבעה אסטרטגית” ו”הצבעה שבטית” ימוגרו מהעולם, לא נצטרך לחפש אחראים, ונקבל הנהגה שלא תאשים אותנו, אלא תסתכל כל בוקר במראה, תתקן שגיאותיה ותיקח אחריות על מעשיה.