הכירו את המנותקים המעשיים: אלו שצועדים בהמוניהם על הטיילת בתל אביב, אלו שגודשים את בתי הכנסת ואלו שמפגינים בבלפור. אלו שנוסעים לעשות את החג בחיק המשפחה, אלו שיושבים בבתי הקפה ובמסעדות כדי לבלות ולספק תעסוקה לבעליהם, ואלו שפותחים את המסעדות. אלו שהולכים בלי מסיכה, שתוקפים את השוטרים האוכפים, שמפירים בידוד.
אלו שנסעו לאומן, אלו שרוקדים במסיבות ובחתונות, אלו ששולחים את ילדיהם לתלמודי תורה. אלו שמחפשים דרכים יצירתיות לעקוף את התקנות, התחמנים והמתחזים. כל המנותקים שהוציאו את עצמם מהכלל והפכו לכופרים בעיקר.
הכירו את המנותקים האידיאולוגיים: אלו שמסבירים שהקורונה היא שפעת, אלו שמדברים על מרחב התמרון שיש עד לאי־ספיקה של בתי החולים ואלו שדורשים קבלת החלטות המבוססת על מספרים ונתונים בלבד. אלו שמקבלים החלטות על סמך פוסטים בפייסבוק ותורות קונספירציה, אלו שחשים שהם פטורים מכל מגבלת קורונה משום שכבר חלו והחלימו, ואלו שחושבים שלא נורא אם יידבקו, כי הם צעירים ולא נשקפת להם סכנה.
אלו שמספקים הגנה אוטומטית לערכי הדמוקרטיה, אלו שמציעים דרך התקשורת תוכניות דיפרנציאליות למאבק בקורונה, ואלו שמעודדים את חסינות העדר.
הכירו את מנותקי־העל: אלו שיושבים בצומתי קבלת החלטות ומשרתים צרכים סקטוריאליים נעדרי התחשבות בכלל, אלו שרוכבים על גלי פופוליזם ומנסים להרוויח נקודות לעצמם על גב טובת הציבור, אלו שמספקים במה תקשורתית לכל הרציונליזציות של המנותקים, רק כדי לשמוע ולהשמיע שוב ושוב את הססמה "מנותקים, נמאסתם" שהם מפנים כלפי ממשלת ישראל, בשעה שהם פוסלים במומם.
דווקא ממשלת ישראל החבוטה, שמואשמת חדשות לבקרים שהיא מנותקת מהעם - היא הגורם המחובר ביותר. לעם. לצרכים שלו. לערכי הדמוקרטיה. לערכי המוסר. לכלכלה. זה לא שהממשלה חפה מטעויות. בסיטואציה שבה מתנהלים אל מול ציבורים מושחתים, טיפשים, חתרנים וצדקנים - קשה לעלות על מסלול של הצלחה.
הפולחן כחזות הכל
מושחתים הם אלו שמשגרים את הזקנים לשדות הקרח של בידוד אינסופי, שיוצאים מנקודת הנחה שהעולם שייך לצעירים ושלא נורא אם הזקנים לא יראו אור שמש עד שיימצא חיסון. מושחתים הם אלו שחוגגים במסיבות, מבלים בבתי קפה ובפאבים, בלי לוותר על הפינוקים הקבועים שלהם למען טובת הכלל. שלא רובץ להם על המצפון אם יחלה מאן דהוא או ימות חס וחלילה, בגין ההנאות הקטנות של החיים שלהם. אנשים מבוגרים שרוקעים ברגליים כתינוקות בני שנה, כשמונעים מהם חירויות של שגרה בשעת מלחמה.
טיפשים הם אלו המבכרים להאמין לכל בדל קונספירציה מימין ומשמאל, שנאחזים במספרים ובנתונים שאין להם כל קשר למציאות. הטיפשים יודעים לצטט נתונים אבל לא לבודד משתנים. הם יודעים לחזור כתוכי על דברי אחרים, אבל מתעצלים לבדוק עד הסוף את המידעים שקיבלו, ועוד יותר מכך הם מתקשים לנתח אותם ולהסיק מסקנות עצמאיות.
שמעתי לא מעט אנשים שמספרים איך מספר המתים השנתי משפעת בארה"ב גבוה משמעותית מהמתים בקורונה. אז ככה: בארה"ב מתים מדי שנה משפעת 30־60 אלף אנשים. מספר המתים מקורונה כבר מזמן חצה את ה־200 אלף, וזה למרות אמצעי ריחוק חברתי, בידודים, סגרים ומסיכות שהונהגו במדינות השונות בהתאם למצב התחלואה, מה שלא קורה בשנות שפעת רגילות.
החתרנים הם הגרועים ביותר. אלו אנשים המתנאים כערכיים, ולפחות בחלקם, פועלים ביודעין להגברת התחלואה על מנת להכשיל את הממשלה ולהביא לחילופי שלטון. כשראש הממשלה ניסה להסביר כיצד הפכו ההפגנות למקום הנקי ביותר בארץ מקורונה למרות הצפיפות ואי־השמירה על הנחיית המסיכות, הוא נתלה בסגירת הטלפונים הניידים.
אני סבור שלפחות חלק ניכר ממשתתפי ההפגנות אינם חושפים בחקירות האפידמיולוגיות את השתתפותם בהפגנות ואפילו משקרים, כדי שלא יבולע להפגנות ולא יירדו מספרי המפגינים. התוצאה היא שיש אנשים חולים סימפטומטיים וא־סימפטומטיים שמגיעים להפגנות, ואנשים שצריכים להיות בבידוד כי נחשפו אליהם - לא נכנסים לבידוד.
האנשים "הערכיים" הללו, שרוממות הדמוקרטיה בפיהם, פשוט לא מכבדים את ערך החיים ואת הזכות לבריאות. מבחינתם, ייקוב הדין את נתניהו ואת בלפור. המטרה מקדשת את האמצעים, גם אם על הדרך הם ישאירו כמה גוויות.
נשארו הצדקנים. הצדקנים הם אלו שעליהם נאמר: "למה לי רוב זבחיכם?", אנשים שהפכו את הפולחן הדתי לחזות הכל. אלו שמוכנים להיהרג באוהלה של תורה ובאוהלה של תפילה. ששקעו כל כך במצוות של בן אדם למקום, ששכחו כי יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות של בן אדם לחברו. שאינם מבינים שאין מקום להתחשבנויות מול ההפגנות של החתרנים, ושלא צריך לחמוד את החירויות שנוטלים לעצמם אחרים, תוך שהם עוברים על "לא תעמוד על דם רעך".
איך הפכו ציבורים נרחבים בעולם הדתי והחרדי מחוברים כל כך להוויה של בית הכנסת, עד ששכחו מה זה להיות יהודים. כן, גם אצל אנשים דתיים המשפט הזה עובד. רוח היהדות היא לא רוח מוות. "וחייתם בה", זו מהות תורת ישראל. תורת חיים. לא תורה המקדשת את המוות. כשאני מתבונן בצדקנות הדתית המובילה את ההמונים לחתונות, ללוויות ולבתי תפילה, אני מבין כיצד מתו במגיפה עשרות אלפי תלמידיו של רבי עקיבא. רק בחצרות האדמו"רים מסרבים להסתכל להיסטוריה בעיניים וללמוד מטעויות.
מדברים הרבה על הקרע בעם. אז הנה משהו ציני טוב להגיד על הקורונה. היא יצרה חיבורים שבימים של שגרה הם בלתי אפשריים. ברית בין החרדים, השמאלנים והערבים. ברית הקנאים. מעולם לא קינאו שמאלנים רבים כל כך בזכות התפילה. מעולם לא קינאו חרדים רבים כל כך בציניות השמאלנית.
כולם נושאים על כפיים את זכויותיהם הדמוקרטיות, זכויות האדם והאזרח שלהם: חופש הדת, הזכות להפגין, חופש העיסוק, הזכות לתנועה חופשית והזכות לנשום אוויר נקי ללא מסיכה חונקת על הפה והאף. כולם מדברים בשם הדמוקרטיה או בשם הדת ושוכחים שהדמוקרטיה והיהדות נועדו לשרת קודם כל את הזכות לחיים.
כולם טוענים שהממשלה מנותקת, אבל לא חושבים על אף אחד מלבדם
מעולם לא קינאו שמאלנים רבים כל כך בזכות התפילה. מעולם לא קינאו חרדים רבים כל כך בזכות ההפגנה. הכירו את המנותקים המעשיים, המנותקים האידיאולוגיים ומנותקי העל
רה"מ נתניהו בפתיחת ישיבת הממשלה. צילום: משרד ראש הממשלה