בלי שהממשלה התכוונה לכך, הסכמי הנורמליזציה משחקים לידי השמאל

באמצע מערבולות הקורונה, ה”שלום”, הבחירות ומה שקרה לברקו, התברר שיש תוספת חיובית חשובה למהלך נרמול היחסים עם מדינות ערב. בצד ירדן ומצרים, שיש להן משקל נכבד בתהליך קבלת ההחלטות ביחסי ישראל והפלסטינים, יש לנו כיום גם את איחוד האמירויות, בחריין וסודן, כולל ערב הסעודית, שם האגף הדתי הפרו־פלסטיני הוא הקיצוני מכולם.

למזלנו, החשבון של הקואליציה של נתניהו ושות’ נועד רק לשרוד את היום בעזרת טריק השלום, ולעזאזל המחר. גם כאשר ה”שלום” של היום משחק לידי השמאל, שמחפש כל דרך כדי להגיע להסדר מדיני על חשבון ההתנחלויות. בפועל, מדינות הנרמול הן אלו שחיסלו את תוכנית הסיפוח. ג’ארד קושנר היה המוציא לפועל ותנא דמסייע למאמץ הבינלאומי להתקדמות בסוגיה שקרויה כאן בטעות “הסוגיה הפלסטינית”, והיא בעצם הסוגיה הישראלית ובאורח מדויק יותר סוגיית ההתנחלויות.

מבחינה זו, קשה להמעיט בחשיבות החלטת בג”ץ באוגוסט 2020 לנוכח ההבנה שמתישהו תגיע סוגיית ההתנחלויות לגורמים בינלאומיים שיהיו מעורבים בהסדר בינינו ובין הפלסטינים. שופטי בג”ץ הורו אז על הפסקת כל פעילות בנייה והכשרת קרקע בשטח שסומן בהתנחלות מצפה כרמים, כולל מניעת הקמת מבנים בלתי חוקיים במקום ופינויים של המבנים הקיימים המצויים בחלקות שעמדו במוקד הדיון ואשר נבנו לא כדין.

השתלשלות העניינים עד לבג”ץ היא עניין של כעשר שנים מייגעות, רצוף קריצות ובעיקר עמוס בפרטים טכניים שחומקים באוקיינוס אפור עד אפל של הליכים כמו משפטיים שהם ליבת מפעל ההתנחלויות. בצד הגלוי של הסיפור הוקמו במצפה כרמים בתים על אדמה פלסטינית פרטית בעידוד הממשלה. המתנחלים פנו לבית המשפט המחוזי, וזה אישר את פנייתם משום שהפונים בנו את ביתם “בתום לב” (בחיי) ו”האמינו לממשלה” (כאילו לממשלה מותר להפר חוק).

הפלסטינים פנו לבג”ץ, שפסל את המחוזי והורה לפנות את הקרקע בתוך שלוש שנים כלומר ב־2023. השופטים דחו את טענת המדינה לתום לב וקבעו כי הקצתה את הקרקע, שהייתה רשומה כפרטית, תוך עצימת עיניים.

במצפה כרמים חיות 45 משפחות - 16 בבתי קבע ועוד 29 בקרוואנים. הפסיקה אינה חלה על 12 מהמבנים, אך התושבים מבהירים שפינוי הבתים המדוברים פירושו סופו של המאחז. טענת המתנחלים היא כלפי בג”ץ, כפי שפורסם ב”הארץ”: “הם חיים בפלנטה אחרת ומנותקים מהעם. כשאנחנו שואלים איך מתקנים עוול בעוול, אומרים לנו שהפלסטיני הוא היליד, אבל איפה אנחנו בתמונה? אנחנו גזלנים? לנו לא מגיע צדק?”.

על זה נאמר “הרצחת וגם ירשת”, ומכאן ואילך נמתין למצב שבו קרקעות פרטיות יהיו חלק מניהול היחסים העתידיים עם הפלסטינים. אני מכיר כמה עורכי דין שישמחו לעזור למתנחלים חוץ מבן־גביר וממשלת הימין. אולי השגריר דיוויד פרידמן והשליח המיוחד ג’ייסון גרינבלט? הם נראים לי כרישי נדל”ן. בהנחה לא פרועה שמנהיגי מדינות הנרמול יצדדו בצד הפלסטיני, נראה אותם מתמודדים עם בן זאיד, בן סלמאן ובן טארק.