לקרוא את הכתובת על הקיר: במהדורות החדשות הארוכות והמתמשכות בלילה הנורא ההוא, לפני 25 שנה, חזרה והדהדה האמירה שלפיה “הכתובת הייתה על הקיר”. מומחים ופרשנים, עיתונאים ופוליטיקאים, אמרו בזה אחר זה שאפשר היה לראות את זרעי האלימות, הפורענות וההסתה, חודשים ארוכים קודם לכן; שהזעקות שעלו בצמתים ובכיכרות, בכינוסים ובעימותים בתקשורת, היו כר פורה שבו צמח הרוצח המתועב. אבל הוא לא צמח שם לבדו. זו הייתה קרקע של שנאה תהומית, ועד היום היא מצמיחה שורשים.
בכל חברה דמוקרטית יש חשיבות גדולה לזכות הוויכוח ואי־ההסכמה. נדמה שגם את המובן מאליו הזה צריך לומר ולכתוב בימים אלה באותיות של קידוש לבנה. לפעמים נדמה ששכחנו מה זה להיות דמוקרטים, ובעיקר, באמת שכחנו מה זה להיות יהודים.
מחלוקת ניצבת בלבה של הדמוקרטיה ובלבה של היהדות. השאלה הגדולה היא איך מתווכחים בלי לשנוא, איך לא מסכימים בלי לחצות קווים אדומים ובלי לשכוח שאחרי הכל ולפני הכל - אנחנו עם אחד, מדינה אחת.
שנות דור חלפו מאז ירה מתנקש יהודי בגבו של ראש הממשלה ושר הביטחון, ובגבנו שלנו, כולנו. הרחובות שוב סוערים, על הקיר נכתבות הרבה כתובות. בואו נקרא אותן, והפעם בזמן.
אתם מוזמנים לצפות הערב בעצרת הנרות בכיכר רבין בתל אביב, שנשדר אליכם ישירות באתר מרכז יצחק רבין, בעמוד הפייסבוק ובערוץ היוטיוב שלנו. 25 אלף נרות זיכרון יודלקו לציון 25 שנה לרצח. מוזמנים גם להדליק נר נשמה וירטואלי באתר הזיכרון שהקמנו.
יהי זכרו של יצחק רבין ברוך.
הכותבת, בתו של ראש הממשלה המנוח, היא ראש מרכז יצחק רבין.