בשנה הקרובה, ואולי מעבר לה, ממשל ביידן יתמקד בענייני הפנים, במאבק נגד הקורונה והמשבר הכלכלי. הוא יעסוק בענייני חוץ רק כשיהיה מוכרח ושחיוניים לביטחון הלאומי ולרווחתה של ארצות הברית. הוא מגבש אסטרטגיה למדיניות חוץ שתשפיע על מדיניותו כלפי ישראל והמזרח התיכון. הוא עתיד להמשיך במגמה של נסיגה ממחויבויות בינלאומיות שהסתמנה כבר בתקופת אובמה ושהתעצמה בתקופת טראמפ. ארצות הברית של המאה הנוכחית אינה רוצה עוד להיות “השוטר של העולם”. העקרונות שעליהם תתבסס מדיניות החוץ של ביידן יהיו דומים לאלו שהנחו ממשלים דמוקרטיים בעשורים האחרונים, עם התאמות לתהליכים שהתרחשו בארבע השנים האחרונות. הם יהיו הפוכים מאלו של טראמפ.
טראמפ התרחק מבעלות בריתה המסורתיות של ארצות הברית באירופה, תקף את האיחוד האירופי וביקר את התנהלות ברית נאט”ו. ביידן יחזור לשיתוף פעולה הדוק עם כל אלה. העמדה הזו תקשה על ישראל משום שאירופה מעדיפה פיוס וויתורים לאיראן וגישה נוקשה כלפי התנהלות ישראל מול הפלסטינים. ביידן הגדיר את סין כיריבה הראשונה במעלה של ארצות הברית. לעומת טראמפ, הוא מתכוון לנהל איתה משא ומתן שיסיים את מלחמת הסחר ויניב הסכמים. הוא הצהיר שמדיניותו מול רוסיה תהיה קשוחה יותר. לעמדות הללו יהיו השלכות על יחסי ישראל־סין ועל התנהלות רוסיה בסוריה.
אחד האתגרים הקריטיים יהיה מניעת תפוצה גרעינית. אובמה וטראמפ לא הצליחו לעצור את איראן ולפרק את נשקה הגרעיני של קוריאה הצפונית. ביידן הודיע שיחדש את המשא ומתן עם איראן כדי להגיע להסכם גרעין חדש. אבל איראן תתבע את הסרת הסנקציות שהטיל טראמפ כתנאי מוקדם וחזרה להסכם המקורי שנחתם ב־2015. ביידן יציע “יישום” תמורת “יישום”, כלומר הסרה הדרגתית של הסנקציות בתמורה ליישום של ההגבלות שאיראן נטלה על עצמה בהסכם המקורי. משא ומתן כזה עלול ליצור מחלוקת קשה עם ישראל.
כיבוד זכויות אדם היה תמיד עיקרון חשוב במדיניות החוץ האמריקאית של נשיאים דמוקרטים, גם כשלעתים הוא התנגש עם אינטרסים אסטרטגיים. את טראמפ עניינו רק אינטרסים אסטרטגיים. ביידן ישקול זכויות אדם הן בשל המסורת והן בשל התחזקות המחנה הפרוגרסיבי־רדיקלי במפלגתו שתובע להעדיף אותן. הפלסטינים הצליחו “למכור” לעולם את הסכסוך עם ישראל במונחים של זכויות אדם, והרדיקלים הדמוקרטים רואים במדינות המפרץ משטרים ריאקציוניים ודורשים שארצות הברית תתנתק מהם. עמדות כאלה עלולות להביא לחיכוכים עם ישראל ומדינות ערב.
אובמה החזיר את ארצות הברית למועצה לזכויות האדם של האו”ם. טראמפ ביקר אותה בחריפות והוציא ממנה את ארצות הברית. הוא נקט עמדה דומה כלפי בית המשפט הבינלאומי הפלילי בהאג ואונסק”ו. האו”ם וסוכנויותיו מקבלים החלטות גינוי נגד ישראל יותר מאשר נגד כל מדינה אחרת בעולם, שכולן חד־צדדיות וחלקן אבסורדיות. ביידן ישתף פעולה עם האו”ם וארגוניו, וישראל תיוותר ללא הגנה מצד ארצות הברית. על ישראל להיערך להתמודדות מול התמורות האלה.
הכותב הוא מרצה לארצות הברית באוניברסיטת בר־אילן וחוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים.