חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב־1962 קובע כי האפוטרופוסים הטבעיים של כל ילד הם הוריו. חובת ההורה לדאוג לטובתו של ילדו הקטין ולצרכיו, לרבות חינוכו, לימודיו והכשרתו. בימים אלה, על רקע הרצח של מיכל סלה וניסיון הרצח של שירה איסקוב, עלתה על שולחן הכנסת הצעת חוק לשלילת האפוטרופסות הטבעית של נאשמים ומורשעים בעבירות אלימות במשפחה. לפי ההצעה, מיד אחרי הגשת כתב האישום יכול בית המשפט להוציא צו שלפיו ההורה הנאשם מסוכן לקטין, ולהרחיק אותו או לשלול את זכויותיו כאפוטרופוס של הילד.
רצח נשים על ידי בני זוגן הוא טרגדיה, ואין ספק שעל הרוצחים לשלם על מה שעשו בכל דרך אפשרית. אך טובתו של הילד עשויה להיות שלאחר שאיבד את אמו לא יאבד גם את אביו.העובדה שהאב ממשיך להיות אפוטרופוס של ילדיו אינה אומרת שהם בהכרח יהיו במשמורת שלו, בוודאי שלא בלעדית ואף לא חלקית. החוק נותן מענה למצבים שבהם יש למנות אפוטרופוס נוסף למען דאגה לטיפול בילדים קטינים (למשל כאשר האב בכלא), וכן מענה במצב שבו האב מקבל החלטות שלא לטובת ילדיו, ואז יתערב בית המשפט לטובת הילדים בלבד.
אין ספק כי על בית המשפט להתערב במצב שבו האב מקבל החלטות הנוגעות לילדיו שלא לטובתם ועל מנת להמשיך ולפגוע באם. לבית המשפט אפשרות להגביל או במקרה הצורך לשלול את אפשרות קבלת ההחלטות על ידי האב בנושא מסוים, למשל עניינים רפואיים. במקרים קיצוניים מאוד בסמכות בית המשפט גם כיום לשלול אפוטרופסות של האב, אך חומרת הפשע אינה קובעת את שלילת האפוטרופסות, כי אם בחינת נסיבות המקרה וטובתו של הילד.
נתקלתי בשנים האחרונות במקרים שבהם אב אלים פגע באשתו, אך לא היה אלים כלפי ילדיו. שלילת אפוטרופסות היא מהלך מוחלט וסופי. יש לבחון היטב את המקרים שבהם מחילים אותה. לצורך השוואה, האפוטרופסות של פושעים, רוצחים ואנסים אינה נשללת כיום. המבחן לשלילת אפוטרופסות צריך להיות טובת הילד בלבד, וכל החלטה בדבר שלילת אפוטרופסות צריכה להתקבל לאחר דיון מעמיק בבית המשפט.
הכותבת היא עורכת דין לענייני משפחה, בעלת משרד ברמת גן