גדלתי כילד לאב נכה צה"ל בכיסא גלגלים בתקופה שבה ישראל לא הייתה נגישה בכלל. בכל פעם שבחרנו לצאת מהבית - אני זה שנדרשתי להיות הסבל. רק אחרי שנפצעתי באורח קשה בטיסת אימונים בשל תקלה טכנית ונותרתי משותק מהצוואר מטה, הבנתי את המשמעות של חיים עם מוגבלות בסביבה לא נגישה. למדתי על בשרי מהו מעצר בית.

הקורונה גרמה לכל אזרח בישראל להרגיש מהו מעצר בית; לחוות את המתח בין הרצון לצאת מהבית לקניות או לעבודה מול העובדה שפשוט אי אפשר. לחוות לרגע את התחושה היומיומית של אלפי נכים בישראל. ב־20 השנים האחרונות אני מוביל עם עמותת "נגישות ישראל" את מהפכת הנגישות לאנשים עם מוגבלות בישראל. מחד התקדמנו רבות, ומאידך הדרך עוד ארוכה מאוד.

מחאת הנכים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)
מחאת הנכים (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)


מדינת ישראל לא עומדת בזמני ההנגשה שנקבעו לפי חוק. כך למשל, כל משרדי ומבני הממשלה היו אמורים להיות נגישים עד 2018, אך בפועל הונגשו רק 62% מהם. בתחום הבריאות טרם עברו בכלל התקנות הכל כך חשובות להנגשת השירותים, התחבורה הציבורית רחוקה מלהיות נגישה בכל הארץ, ואין עדיין תקנות מחייבות לתחבורה בין־עירונית נגישה לאנשים עם מוגבלויות בניידות. בזמן שכולם מדברים על עוד סבב של בחירות, גם אלה אינן נגישות עדיין לאנשים עם מוגבלות בראייה.

נכון לסוף 2020, במדינת ישראל כ־20% מהתושבים הינם עם מוגבלות, אחד מכל חמישה. מוגבלות הינה עניין של גורל, לעתים נולדים איתה, לפעמים נפצעים בתאונת דרכים, תאונת עבודה או בצבא ולעתים מתמודדים עם מחלה. אף אחד לא רוצה לחיות עם מוגבלות, אבל זה יכול לקרות לכל אחד.

הקורונה הביאה איתה בעיות נגישות חדשות – בעיקר בתחומי הבריאות, החינוך, התעסוקה והצרכנות מרחוק; מהמסיכות שכולנו עוטים, שמקשות על התקשורת עם אנשים עם מוגבלות בשמיעה, ועד השיחות ושירותי הווידיאו שאינם נגישים לאנשים עם מוגבלות בראייה ושמיעה כי אין בהם כתוביות ושפת סימנים באופן אוטומטי; מילדים בסיכון רפואי שחייבים לשמור על בריאותם, ואין להם פתרון ללמידה מהבית, ועד מסיבות העיתונאים המשודרות בטלוויזיה בהובלת ראש הממשלה ואינן נגישות למתקשים בשמיעה, בראייה, בהבנה ועוד.

ב־20 השנים האחרונות עשתה מדינת ישראל צעדים משמעותיים בכל הנוגע לזכויות אנשים עם מוגבלות, אך עדיין לא מצליחה לחשוב לטווח ארוך. מתי נפסיק לעבוד בצורה של הנגשה רטרואקטיבית, שיוצרת פערים חברתיים ועולה המון כסף? מתי מדינת ישראל תקפיד שכל פעילות, תוכנית, פרויקט ויוזמה חדשים ייבחנו מראש בעיניים של אנשים עם מוגבלויות? מדינת הסטארט־אפ ניישן הולכת להיות מדינה מבוססת שירותים טכנולוגיים.

בימים אלו עמותת "נגישות ישראל" מובילה מיזם לאומי שמטרתו להפוך את מדינת ישראל לנגישה טכנולוגית מראש לכל סוגי המוגבלויות בכל תחומי החיים; למנוע פערים חברתיים אדירים בעתיד הדיגיטלי ולא לחזור על הטעות ההיסטורית של הטמעת נגישות רטרואקטיבית. אנו עמלים על הקמת אקו־סיסטם ישראלי בינלאומי לפיתוח טכנולוגיות נגישות שיאפשרו לאנשים עם מוגבלות לנסוע בתחבורה אוטונומית, לקבל שירותי מסחר, בריאות וחינוך מרחוק, לתקשר עם רובוטים, להזמין מעלית בדיבור, לעבוד מהבית ועוד. העמותה פועלת היום כדי להנגיש את המחר, כדי שהעתיד ישפר את איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות ולא יפגע בהם.

בשנה האחרונה למדנו שיש עוד הרבה עבודה בהפיכת ישראל לנגישה לאנשים עם מוגבלות. המבחן יהיה אם נלמד מהניסיון ונתחיל לתכנן לטווח ארוך. הגיע הזמן שארגונים ייקחו בחשבון את עולם הנגישות וייתנו לו ביטוי, עסקי וחברתי כאחד, כך שיהיה חלקי מהדנ"א שלהם. ד

הכותב הוא נשיא ומייסד עמותת "נגישות ישראל"