נשיא המדינה המוצלח למדי ראובן ריבלין עומד לסיים את תפקידו בעוד כמה חודשים, והמרוץ לבית הנשיא תופס תאוצה. ככל שתאריך פרישתו של ריבלין מתקרב, כך עולה מספר המועמדים מטעם עצמם או מטעם דורשי טובתם – ולפעמים זה גובל בגיחוך. אלה מועמדים מן הגורן ומן היקב, הגדיר מאן דהוא, "נשיאים" מטעם עושי רוח.
איני רוצה חלילה לפגוע באיש או באישה, ואמנע מאזכור שמות המועמדים שהועלו. אומר רק זאת: לא כל מי שהתפרסם בציבור בעקבות הצלחה בתחום כלשהו או בשל אירוע מיוחד או מרגש שאירע לו, ולא כל מי שהפגין גדלות נפש או כוח עמידה מתאים וראוי אוטומטית להיות נשיא המדינה (הערה: הדברים אינם אמורים לגבי יצחק הרצוג, ששמו הועלה והוא מועמד מתאים וראוי לטעמי, ואף לא לגבי עמיר פרץ, שהציג בעצמו את מועמדותו).
ההיסטוריה של הולדת התפקיד הרם הזה וגיבוש אופיו ידועים למדי. בקום המדינה היה כידוע דוד בן גוריון האיש המרכזי בכינונה ובהנהגתה המעשית, ומפלגתו מפא"י הייתה השלטת בארץ. המדען פרופ' חיים ויצמן, שעמד בראש התנועה הציונית מ־1920 עד 1946, ותרם רבות להקמת המדינה באמצעות מעמדו וקשריו הבינלאומיים ופעילותו המדינית, לא חי אז בארץ. הוא היה ידוע ומפורסם באירופה יותר מאשר במולדתו ההיסטורית.
כשקמה המדינה היה ויצמן כבר זקן למדי ובעיקר חולה, ומצבו הלך והחמיר. בן גוריון, שהבין שלא ניתן להתעלם מהאיש ומתרומתו למדינה, יצר לו תפקיד עם שם מפוצץ - נשיא המדינה, אבל עם אפס סמכויות כמעט. מין תפקיד ייצוגי. ויצמן היטיב להגדיר את תפקידו ואת מצבו – ליתר דיוק את נפילתו מרום מעמדו וסמכותו – באומרו שהממחטה היא המקום היחיד שבן גוריון מרשה לו לתחוב את אפו לתוכה. ועוד הרחיק לכת וקבע: "בן גוריון אינו ראוי להיות סנדלר, ועל אחת כמה וכמה ראש ממשלה".
כשקוראים את הדברים הללו, המצוטטים מהספר "חיים ויצמן" שכתב פרופ' נורמן רוז, אין לכאורה מנוס מהגדרת היחסים בין הנשיא ריבלין לראש הממשלה נתניהו כ"יחסים ידידותיים". אף כי ניתן להניח כי בסתר לבם ולעתים גם במו פיהם, אף כי לא ברשות הרבים, הם מטיחים זה כלפי זה כינויי גנאי חריפים יותר, שלא לומר גידופים. ורובי, כך מותר לקרוא לו בהקשר זה, אף מקנח מן הסתם בבדיחה נבזית ומתפוצץ מצחוק.
נחזור למועמדים לנשיאות, ולאלה שעוד יצוצו, ונשלח להם מסר: חשבו היטב, מועמדים יקרים, לפני שתחליטו לקפוץ למים העכורים לא מעט הללו. הבעיה היא לאו דווקא שמא לא תיבחרו. הבעיה היא אם כן תיבחרו. לא תצטרכו להתאמץ יתר על המידה כדי להבין איך הפך מועמד רם מעלה ורב עשייה בתחום עיסוקו המדעי, שהתפתה להסכים להצעת ראש הממשלה לכהן כנשיא, ובשל חוסר ניסיונו בחיים הציבוריים, לאו דווקא הפוליטיים, נעשה חומר לחקיינים ולבדיחות.
נשיאים שבאו מהחיים הפוליטיים, גם אם היו שונים זה מזה, היו לרוב מוצלחים. כך למשל שמעון פרס (שלעתים חרג אפילו מהמגבלות המוטלות על הנשיא), חיים הרצוג ויצחק נבון. "נשיאים (כלומר, עננים) ורוח, וגשם אין", כתב המלך שלמה בספר משלי. כיום נאמר: יש רוח ויש גשם וגם נשיאים בכוח לא חסר.