בימים אלה, שבהם אני חווה משבר נפשי לא פשוט, תכננתי לצאת לחופשת סמסטר באוקראינה כדי לנוח מהמבחנים, לאחר שקיבלתי שתי מנות חיסון. אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד: נתב”ג כידוע נסגר בימים האחרונים לטיסות נכנסות ויוצאות. לצד הדיווחים על נוסעים שמנסים לחזור ארצה ללא הועיל, יש הפגנות ועימותים בין שוטרים לציבור החרדי בבני ברק, אשדוד, בית שמש וירושלים. כחרדי לשעבר, המראות האלו כואבים לי מאוד. אני דוגל בשלום ובשוויון, ואני עדיין נמצא בקשר עם משפחתי החרדית.
חשוב להכיר בכך שבתוך העולם החרדי יש כמה מגזרים ופלגים. בימים אלה נשמעים קולות רבים נגד מרן חיים קנייבסקי, אך יש רבים בציבור החרדי שכלל לא מכירים בו בתור הרב שלהם, בהם המפגינים בערים השונות. שאלתי את אבא שלי, שלמד ב־1973 בישיבת גרודנא באשדוד, אחד המקומות שבהם מתחוללים בימים אלה עימותים קשים נגד סגירת הישיבה, מה הוא חושב על המצב. הוא ענה: “זו לא גרודנא שלי”. לדבריו, המפגינים המתפרעים “הרסו את הישיבה”.
האירועים הללו הזכירו לי סיפור שהתרחש ב־1949 בישיבה בבני ברק. היה זה יום העצמאות הראשון של ישראל, ודגלים התנופפו בכל מקום. בחור ישיבה, שראה דגל ישראל מתנוסס על אחד הגגות, הוריד אותו. אלא שראש הישיבה דאז, הרב אלעזר מנחם מן, הורה לו להחזיר את הדגל למקום והוכיח אותו על מעשהו באומרו: “אנו גרים בישראל, יש הכרת הטוב במדינה, וצריך לכבד זאת”. בהמשך לכך, אני קורא לכל אחיי החרדים: כל ישראל ערבים זה לזה. אתם יכולים לשלול אותי ולבוז לי, אבל אתם אחיי.
מישהו פעם שאל אותי כחרדי לשעבר וכרפורמי: אתה לא שונא חרדים? תשובתי הייתה: בהחלט לא. אני קורא לפלורליזם, לשינוי עמדות, כך שגם החילונים יזכו לקבל את צורכיהם במדינתנו. בימים אלו של אי־ודאות צריכים לזכור לכבד את האחר. ההנחיות על איסור התקהלות תקפות לכולם –חילונים וחרדים יחד. בזכותו של מבצע החיסונים הזה עוד נזכה לשוב לשגרה – כל ציבור לשגרתו שלו – ואולי אני עוד אטוס לאוקראינה. חרדים וחילונים, בואו נפסיק לפני שתפרוץ כאן מלחמת אחים. בואו נימנע מהכללות ונראה את האחר. אולי יום אחד עוד נזכה לשבת יחד באחווה – חרדים וחילונים, יהודים וערבים.