אלימות במשפחה היא האמצעי האכזרי ביותר לשימור השליטה של גברים בנשים. לפיכך, אין להתפלא על כך שהשלטון, שמוכן להקריב את שלום הנשים כדי להבטיח את קיום המבנה הפטריארכלי של המשפחה, אינו פועל בנחרצות ובעקביות כדי למגרה. במקום להעניש במלוא החומרה גברים אלימים, הפרקליטות סוגרת עסקאות בתירוצים שונים על גב הנשים הנפגעות (וילדיהן), וכך בפועל משרתת את העבריינים.
עסקאות הטיעון משתיקות את הנשים, שממשיכות לחיות במציאות של טרור למשך חייהן. מיכל סלה ז"ל ושירה איסקוב הפכו לסמל המאבק באלימות כלפי נשים. אך הטיפול התגובתי של התקשורת במופעי הטרור אינו מייצר את הכלים הנחוצים להדברת האלימות ואינו מבטיח את ההגנה החיונית על נשים וילדים החיים בצל הטרור של גברים אלימים.
מתברר כי נושא האלימות במשפחה זוכה לכותרות רק בעקבות קמפיין תקשורתי שמובילים בני משפחה של נפגעות אלימות במשפחה, עמותות חברתיות וציבור אקטיביסטי, ובזכות פוליטיקאים שמגלים אכפתיות אמיתית מעבר לאינטרסים אישיים ומפלגתיים.
על רקע זה בולטת המסירות של מפלגת ישראל ביתנו לקידום המאבק נגד האלימות במשפחה. יו"ר הוועדה לשוויון מגדרי עודד פורר, בגיבוי גורף של ראש המפלגה אביגדור ליברמן ובתמיכתה של ח"כ יוליה מלינובסקי, הבהירו בישיבת הוועדה אתמול בבוקר כי הם נחושים לחוקק את החוקים הנדרשים שיחזקו את הנפגעות, יצמצמו את האפשרויות לעסקאות טיעון על גבן ויבטיחו את זכותן להישמע בדיונים על הפגיעות בהן.
הכותבות הן יו"ריות משותפות של תנועת ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים
(הביא לדפוס: יובל בגנו)