כצפוי, סגירת הקלפיות ביום שלישי הייתה שריקת הפתיחה של מערכת הבחירות ולא שריקת הסיום. לכן תוצאות חלוקת המנדטים אינן ה־תוצאה של הבחירות. מה שיקבע את ה־תוצאה של הבחירות לכנסת ה־24 במונחים של מנצחים ומפסידים הוא מי יצליחו לגבש קואליציה של 61. בחירת המילים, גיבוש קואליציה, ולא הרכבת ממשלה - אינה מקרית, כפי שיוסבר בהמשך.
לכאורה, התוצאה המסתמנת היא תיקו והליכה לבחירות כבר בסוף הקיץ הקרוב. כי אם כל המפלגות תעמודנה מאחורי הצהרותיהן במהלך מערכת הבחירות, גלישה לסיבוב בחירות חמישי היא התוצאה היחידה שחלוקת המושבים בכנסת בין המפלגות מאפשרת. אלא שגם תרחיש הפוך, שעל פיו הבחירות שהתקיימו השבוע לכנסת ה־24, שאמורות היו במצב רגיל להתקיים ב־2040, תהיינה האחרונות בסדרה הנוכחית, עומד על רגליים איתנות לא פחות.
מה שמקשה על פתרון מונע בחירות הוא ההתחייבויות של הפוליטיקאים. בניגוד לרושם המתקבל לעתים, רוב הפוליטיקאים משתדלים בדרך כלל לעמוד בהתחייבויות שלהם. אבל ראוי גם לציין, מאידך, כי על פי התרבות הפוליטית המקובלת, התחייבויות שניתנות במערכת בחירות נחשבות להתחייבויות סוג ב', נחותות מעמד. הן נחשבות למעין הצהרת כוונות התואמת את הנסיבות שבהן ניתנו, יותר מאשר למחויבות ללא תנאי.
כי בסופו של דבר, לצד ההתחייבויות של ערב הבחירות קיימים האינטרסים המובהקים של חלק מהנפשות הפועלות והאינסטינקט הקיומי הדוחק להימנע מבחירות חמישיות, שעלולות להתגלות כהרות אסון עבורם. גורלם של בוגי יעלון, אבי ניסנקורן, עפר שלח ושאר פליטי כחול לבן ודאי טרי עדיין בזיכרונם של נבחרים לא מעטים. הרצון למנוע בחירות לא חייב בהכרח להוביל לעריקה, די אם יתועל ללחץ על ראש המפלגה להתפשר עם אמירות קודמות כדי להיכנס למהלך בונה קואליציה.
פרשנויות ותחזיות
שופט העליון האמריקאי פליקס פרנקפורטר נהג לספר שהוא לעולם מתחיל את קריאת עיתונו במדור הספורט. זאת בהיותו, לדבריו, החלק היחיד בעיתון שבו יש הפרדה ברורה וחדה בין עובדות לדעות ופרשנויות. בהתאמה, בנוגע לשאלה מי ניצח אין עדיין עובדות. צריך להמתין לשובר השוויון בהארכה או בבעיטות עונשין, ועד אז להסתפק בהערכות ובתחזיות. מצד שני, בניגוד לתוצאה הסופית של הבחירות - הישגי המפלגות בהצבעה קבעו מסמרות, וחלקם מסעירים למדי.
ההפתעה של בני גנץ. בתחילת המערכה התייחסו אל גנץ במחנהו כאל מי שגורלו נחרץ. גווייה פוליטית מהלכת. חבריו לרשימה נמלטו, איש לא רצה לחבור אליו. התקשורת עשתה לו דה־לגיטימציה רוויית בוז. לפיד, מיכאלי ומאמרי המערכת ומדורי הדעות ב"הארץ" קראו לו השכם והערב לפרוש כדי לא לקלקל לגוש. לפיד חרג מהאסטרטגיה הפסיבית שלו וניהל נגדו קמפיין.
כאשר הסקרים, למרות הכל, התעקשו שלא להוריד אותו מתחת לאחוז החסימה, הופצה האגדה שתומכי הליכוד הונחו להשיב לסוקרים כי הם מצביעים כחול לבן, כדי שיעבור בסקרים באופן מלאכותי. הסוקרים, שטרם התאוששו מהתעלול שעשו בוחרי ימין למינה צמח בקלפיות המדגם בבחירות קודמות, טרחו להודיע לעולם שהם הפעילו מנגנוני סינון. זה נשמע מתוחכם והייטקי, אבל בפועל ניתן להניח שכאשר קיבלו נתונים של 7 ו־8 מנדטים, קיימו ביניהם התייעצות לא מחייבת והחליטו שזו ודאי הונאה מכוונת וקיצצו לכחול לבן מנדטים בשרירות מתואמת.
להגנתם צריך להודות שאם לפני שבועיים היה איזשהו מכון מעז להתנבא שגנץ יקבל יותר מנדטים מימינה ותקווה חדשה, היו עלולים לשלול לו את רישיון העסק. כי גנץ אכן הוצג בתקשורת כפתי גולמני שהרס את גוש השינוי ואפשר לנתניהו לשים אותו ללעג. היום הוא כבר רואה עצמו כאחד ממובילי הגוש ומועמד לגיטימי להנהגתו.
הדילמה של בנט. בין שיש לגוש הפוסל את נתניהו רוב ובין שלא, יש בכנסת רוב להקמת קואליציית ניר חדשה. קואליציית ניר היא אחד מההישגים הפרלמנטריים המזהירים של מנחם בגין, ששבר את חומת החרם של בן־גוריון על חרות: לאחר מותו של יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק בכנסת השלישית, הצליח בגין לרקום קואליציית שמאל־ימין, עוקפת מפא"י נגד חבר הכנסת ברל לוקר, שבו בחרה מפא"י למועמדה לתפקיד. לחרות, הציונים הכלליים ומק"י האופוזיציוניות חברו סיעות הקואליציה מפ"ם, המפד"ל ואחדות העבודה, שהמועמד נחום ניר היה משורותיה, והביאו לבחירתו.
בגין ידע שאין סיכוי למועמד של חרות, ולכן הציב מועמד של סיעה קטנה בקואליציה, תמך בו והביא לבחירתו. בכנסת שנבחרה השבוע, לפיד אמור לפי מסריו ורמזיו להמליץ על בנט כעל מועמד להרכיב ממשלה, כאשר גוש השמאל יתמוך בו ויביא לבחירתו. הבעיה היא רק שאין דומה תפקיד יו"ר הכנסת, שחלק לא מבוטל מתפקידיו ייצוגיים וסמליים, לתפקיד ראש ממשלה, שחייב להציג מצע משותף ולצלוח הצבעות בענייני דת ומדינה ובעניינים מדיניים. לכן אני מעריך כי בסופו של דבר בנט יעדיף חיי עולם על פני תהילת שעה חולפת.
רע"ם. בראייתו השטחית של הציבור הישראלי, כל המפלגות הערביות קורצו מאותו חומר ולכן הברית ביניהן טבעית ונעדרת בעיות. למעשה, הרשימה המשותפת משולה לסירת הצלה פוליטית יחידה שאליה נדחקו יחדיו, כדי להיוותר בחיים, המקבילות הערביות של המרכיב המפ"מי במרצ, אגודת ישראל, יש עתיד והציונות הדתית.
רע"ם פרשה מהאיחוד בגלל שני הבדלים עקרוניים בינה ובין שותפותיה בחזית המשותפת: קודם כל, רע"ם היא מפלגה דתית ולא מפלגה לאומית כמו שותפותיה, שעוסקות בעיקר בענייני הרשות של מחמוד עבאס. שנית, היא הובילה בגלוי את הקו של השתלבות בכל ממשלה שתטפל במצוקות החברה הערבית בישראל, וכפועל יוצא דרישותיה במו"מ יהיו במישור זה. מנסור עבאס שואף לשתף פעולה עם נתניהו, משום שהוא מעריך שרק ממשלה בראשותו יכולה להאריך ימים, וכי קיימת קרבה רעיונית בנושאים חברתיים ואזרחיים רבים בין עבאס לקואליציה ובייחוד עם שותפיה הדתיים.
מן הצד השני, כדאי גם להזכיר למחנה הלאומי שרוב של 61, גם אם אינו יכול להרכיב ממשלה, יכול להדיח את יו"ר הכנסת ולחוקק חוקים נבזיים. עבאס אמר: איני פוסל איש חוץ ממי שפוסל אותי. זוהי נוסחה פשוטה וראויה - ויפה לממשה שעה אחת קודם.
הפתעת מרץ
מאז מבצע אנטבה לא הייתה גיחה כה מוצלחת מתחת לרדאר כמו ההודעה על סגירת התיק, יומיים לפני הבחירות, נגד ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה והשופטת אתי כרייף. וכך נושא שאמור היה לגלגל סיפור מטלטל אמות סִפים - נקבר מתחת לכיסוי הבחירות. כשיחזרו אליו, יקהה עוקצו כמו אטריות קרות שחוממו במיקרוגל. והטעם לכך הוא דווקא חוות הדעת המנומקת והמשכנעת של סגן היועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים שלמה למברגר.
זהו מסמך שאמור להעלות שאלות רוחב בכל הנוגע לניקיון השיקולים של גורמים אלה או אחרים שפעלו, או אולי אף פועלים עדיין, במערכות הפרקליטות. כי לאחר קריאתו, לא ברור איך החקירה הזו המריאה, ולאחר מכן - איך לא נעצרה בשלביה הראשוניים, תוך גרימת עינוי דין נעדר הצדקה.