פעם הייתה כאן אידיאולוגיה. ימין־שמאל. עמדות ועקרונות. לצערי הרב, כבר למעלה מארבע מערכות בחירות עוסקים כאן רק באישי, רק בשאלה אחת - כן ביבי, לא ביבי. הכל אישי, אינטרסנטי, חרמות ונידויים - גן ילדים. אני גדלתי בתנועת הנוער בית"ר, כשהעולם שלנו כלל רעיונות, אידיאלים, עקרונות. הדר בית"רי. כאלה היו גם מנהיגנו בכנסת, מנחם בגין ואחריו גם יצחק שמיר זכרונם לברכה. אנשי ארץ ישראל הישנה והטובה, השלמה.
בגין נכשל פעם אחר פעם, אבל לבסוף בבחירות לכנסת התשיעית הפך לראש ממשלה. גם אם מנהיגים מסוימים בצד השני של המפה הפוליטית לא הסכימו עם דרכו או רעיונותיו - הם לא ניסו להכריח את תנועת החרות או את הליכוד אח"כ להחליף את המנהיג שלהם. גם לא את שמיר. הוויכוחים היו ערים, המחלוקות משמעותיות - אבל הם נסבו על העיקר, על הדרך והשקפת העולם, לא על הפרסונות, לא הכל היה אישי.
אני מכיר את גדעון סער מתחילת דרכו הפוליטית - איש ימין אמיתי. אבל באיזו זכות הוא מטיף מוסר לליכוד ודורש שנחליף את יו"ר התנועה? זה שניצח אותו בפריימריז דמוקרטיים רק לפני כשנה וחצי.
עבור נתניהו הצביעו מעל מיליון איש, שהצביעו מחל בראשות בנימין נתניהו בקלפי, ועוד כמיליון איש שהצביעו לש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית ורוב בוחרי ימינה, שגם רוצים את נתניהו כראש ממשלה. מדובר במדינאי בעל שיעור קומה, מנהיג מלידה, ראש ממשלה מצוין - שהביא ארבעה הסכמי שלום, חיסונים וניצחון על הקורונה, והאיש שידע, כמו שידע בעבר, להזניק את כלכלת ישראל ואת המשק לצמיחה.
אני חושב שבסתר לבם כל השחקנים הפוליטיים יודעים שאין מתאים מנתניהו להנהיג בשעה זו את עם ישראל מול איום הגרעין האיראני, מול ממשל ביידן, מול האתגרים הכלכליים של אחרי הקורונה.
אבל הם מקנאים, הם מקנאים בנתניהו שזוכה לתמיכה כה נרחבת, אהבה כל כך גדולה, ולכן הם סולדים ממנו, ממש שונאים אותו, ורוצים במפלתו, גם אם זה לא טוב למדינה או ליציבות השלטונית. עם רוח גבית של התקשורת המוטה, הם בטוחים כל פעם ש"תם עידן נתניהו", אבל
גם אם נצטרך ללכת למערכת בחירות חמישית, ומבחינתי זו לא מילה גסה, אנחנו נמשיך להילחם - לא בשביל נתניהו האיש, אלא עבור דרך הימין, צדקת המחנה הלאומי, עבור העם הנפלא שלנו. למען ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. בעזרת השם נעשה ונצליח. בָּאוֹר וּבַסֵּתֶר, זְכֹר אֶת הַכֶּתֶר - עֲטֶרֶת גָּאוֹן וְתַגָּר.
הכותב הוא בעל משרד לייעוץ תקשורת ואסטרטגיה