יותר מיממה עברה מאז האסון במירון ורבים קוראים להפסיק רק למצוא אשמים לאירוע הכואב. צודקים. אבל הדגש כאן הוא על "הרק". נכון, אסור להתעסק רק במציאת אשמים, צריך להתפלל לשלום הפצועים, לעילוי נשמתם של הקורבנות, לקדם ערבות הדדית בין חלקי העם השונים בשעות קשות כאלה. אבל איך נמנע את הצורך בתפילות מהסוג הזה, בערבות הדדית, אם נמשיך לדחות את העיסוק במציאת אשמים.
מציאת אשמים, או שאולי אפשר להשתמש במושג המכובס אחראים, לאסונות כבדים היא א' ב' במניעת הישנות של אירועים כל כך כואבים. מעבר בסיסי על אסונות אזרחיים קודמים בישראל מלמד אותנו דבר פשוט - זו תרבות. מחדלים ממשיכים לקרות כאן כי זו התרבות כאן. תרבות של דחיית מציאת האשמים והאחראים למחדלים.
בוא נקים ועדה, נפתח בחקירות. אלה דברים שלוקח זמן. זמן שמכאיב למשפחות הקורבנות. נכון, זה אכן נכון שחקירות ובדיקות לוקחות זמן כדי להגיע לתוצאות מדויקות יותר, אבל זה גם זמן שבו הציבור הכללי, הרחב, לא משפחות הקורבנות, מתחיל לשכוח. ואת זה בדיוק מנצלים האחראים האמיתיים לאירועים.
מי שיודע שהוא אשם יודע כבר עכשיו. לאירועים במירון מתכוננים מראש. יש גורמים רבים שעסקו בכך בחודשים האחרונים. לא נזכיר כאן את כולם כדי לא לפגוע באשם כזה או אחר, או אולי במישהו שלא אשם בכך חלילה. אותם גורמים - משרדי ממשלה, פקידים שונים, בכירים, זוטרים - כבר יודעים היטב שהם אשמים.
מטרת חקירות וועדות בדיקה היא קודם כל כדי למנוע טרגדיות בעתיד, לא למצוא אשמים. האחראים כבר יודעים בדיוק מי הם ואסור להם לחכות לממצאים של חקירת מח"ש, או ועדת הבדיקה שכנראה תקום לאירוע ותוכרז בשבוע הבא.
אותם אשמים, שכאמור לא נזכיר אותם בשמם, קיבלו מתנה. תזמון האירוע הטראגי איפשר להם לקבל שבת של חשבון נפש. הזדמנות אמיתית לחשוב על הדברים ולהסיק מסקנות. ולא, אין כאן שום עניין פוליטי. יש פה בסיס של קבלת אחריות על אירוע כל כך קשה, שאי אפשר להתחמק ממנה. ידע כל אדם שקיבל אחריות שהבא אחריו כבר יידע לחשוש ולפחד מתרבות עיגול הפינות, הכסת"ח ותורת הטיוח.
אז בזמן שמשפחות הקורבנות מתפללות בבתי הכנסת בשבת הזו, בזמן שמשפחות הנפגעים יושבות לצד יקיריהם בבית החולים, אתה אחראי יקר, את אחראית יקרה לאירוע הזה, צריכים לבצע עם עצמכם חשבון נפש אמיתי. את תוצאותיו של חשבון הנפש הזה אתם צריכים ליישם כבר בצאת יום האבל שנגרם ממעשיכם, או מהיעדר מעשיכם.