לפני כשבוע העלתה שרת התחבורה מרב מיכאלי פוסט בפייסבוק. "לבנות יותר קר ברכבת", היא אמרה. "אני אנסה לשנות את זה", וזכתה לגל של ביקורת לצד הודעות תומכות. ובכן, לא יודע איך זה קרה – בדרך פלא או "בזכות" תקלה – אבל כמה ימים אחר כך במספר מקרים הייתי בסיטואציות שבהן החום ברכבת היה בלתי נסבל.
אלפי נערים ונערות שנמצאים ונמצאות בחופש הגדול, חוזרים וחוזרות מנתב"ג, חיילים וחיילות שחזרו מהבסיס ואזרחים ואזרחיות (איך אני עם השוויון במינים גברתי שרת התחבורה?) – כולם וכולן ביחד סובלים וסובלות מהחום הנורא. מכוון או לא, לא רק הזיעה הלא נעימה היא זאת שמטרידה אותי, אלא העובדה שהחום הלא נעים ברכבת הוא רק עוד תירוץ להוריד את המסכות. תירוץ מיני רבים של רבים ממשתמשי הרכבת, למרות שעל פי הנחיות המאבק בקורונה יש חובה על פי חוק לעטות מסכות במקומות סגורים.
אבל הרכבות הן רק דוגמה אחת לכאוס שמתרחש בכל מקום ברחבי המדינה, בזמן שהממשלה שלנו עסוקה בהישרדות פוליטית, ולא נוקטת בינתיים בצעדים משמעותיים למניעת התפשטות הקורונה.
ביקור קצר בקניון עזריאלי בתל אביב השבוע גילה עוד דוגמה למחדלים. נחילי ענק של תלמידים ותלמידות, מבלים את החופש הגדול בקניות, באוכל. עושים חיים, נהנים. כיף גדול (תלוי למי כמובן). אבל לרוב, כולם וכולן ללא מסכות. ומילא היה מדובר רק בצעירים, כאלה שחיים את החיים שלהם באינסטוש ובטיקטוק, אבל מבוגרים רבים "שמים ז**" ופורקים כל עול. כי מי יעצור אותם?
אז נכון, אנחנו על מאות בודדות בלבד של מאומתים לקורונה ביום, ונכון שהחיסונים כנראה עושים את שלהם ומונעים תחלואה קשה, אבל אם למדנו דבר אחד מאוד משמעותי מהמשבר המתמשך של הקורונה ברחבי העולם, הוא שכדאי לפעול מראש ולא להראות מופתעים כאשר נגיע למצב קטסטרופלי. אני לא יודע אם מישהו יכול באמת להגיד אם אנחנו חווים או נחווה גל רביעי של קורונה, מה שבטוח – למדנו שחוץ ממסכות וחיסונים יש עוד דבר אחד מאוד משמעותי שעובד והוא אפקטיבי במיגור התפשטות המגיפה.
אכיפה. אוי כמה כשלה בזה ממשלת נתניהו. וכמה היית מצפה שהממשלה שביקרה כל כך את ההתנהלות של היעדר אכיפה תלמד מטעויות של אחרים. אבל לא, למה שנלמד? אנחנו? נלמד מטעויות? יכול מאוד להיות שאין צורך בעוד הגבלות נכון לעכשיו, אבל הגבלה אחת משמעותית חזרה ולכן יש לאכוף אותה. הגבלות, מורכבות ופשוטות כאחד, נועדו שיאכפו אותן. אחרת הן חסרות משמעות.
הביקור בעזריאלי היה בעיניי קשה מאוד. מאבטח אזרחי אחד, מסתובב ורודף באופן מעורר רחמים אחר בני ובנות נוער חצופים, ודורש לעטות מסכה. אתם חושבים שזה עובד? זה לא פחות ממגוחך. על הקניון צריכים לפשוט, כן – לפשוט, כמו במבצע צבאי, שוטרים ופקחים עירוניים שיחלקו דו"חות לכל מי שלא עוטה מסכה.
שלא תטעו, ישראלים מבינים רק דבר אחד – פגיעה בכיס. הגיע הזמן להפנים את זה. לסיים עם האבסורד, להשתלט על הכאוס המזעזע הזה, לפני שיהיה מאוחר. זה כל כך פשוט, זה כל כך פשוט לעשות את זה עכשיו – שרמת התחלואה עוד נמוכה, שכמות ההגבלות היא מינימלית ויש מעט מאוד לאכוף. בזמן שהממשלה הנוכחית עסוקה כל כך בהישרדות הפוליטית שלה, אני בספק אם תוכל לעשות את הצעד האמיץ הזה ולמגר את התופעות הבזויות שמתרחשות ברכבת, באוטובוסים, בקניונים ובמקומות בילוי אחרים.