הייתי סקרנית מאוד לראות את הסרט ״ויהי בוקר״, בבימויו של ערן קולירין ("ביקור התזמורת") שמבוסס על ספרו של סייד קשוע. כידוע, הסרט, שעוסק בסכסוך הערבי־ישראלי, עורר דרמה פוליטית כשחברי הקאסט הערבים שמשתתפים בו סירבו להגיע להקרנתו בפסטיבל קאן בגלל הגדרתו כ"ישראלי". הדרמה סביב הסרט הרגיזה אותי, אבל החלטתי לראות את הסרט בלב פתוח כמו שאני ניגשת לכל סרט.
אהבתי את הסרט כי הוא מספר את הסיפור האנושי. את המלכודת שכולנו לכודים בה, היהודים והערבים. הוא לא לוקח צד, ולכן הוא טוב. הוא מסופר טוב, משוחק טוב, ערוך טוב. חבל שבעוד הסרט עצמו לא לקח צד, דווקא השחקנים ובמאי הסרט, שהביע תמיכה במאבקם, לקחו צד.
״ויהי בוקר״ הוא סרט ישראלי, שמומן בכספי קרנות קולנוע ישראליות. גם במאי ותסריטאי הסרט הוא ישראלי. השחקנים והבמאי לא בחרו צד כשבאו לבקש מימון לסרט וקיבלו אותו משלל קרנות ישראליות, כולל קרן גשר לקולנוע רב־תרבותי שבה אני חברת הנהלה, אשר נתנה כסף ראשוני לפיתוח התסריט מאחר שהסרט עוסק בחלק חשוב בחברה הישראלית והערבית שלצערנו אנחנו לא מכירים לעומק.
הקסם של קולנוע הינו שהוא מצליח לשים אותנו בנעליהן של הדמויות ומעניק לנו את הזכות להסתובב בעולמן. כך, במשך שעה חצי, אנחנו יכולים ללמוד עליהן רבות, הרבה יותר ממה שנלמד בשעות של הרצאות. ארי פולמן עשה את זה בסרטו ״איפה אנה פרנק״, שגם הוא זכה לתשבחות בפסטיבל קאן, וקולירין עשה את זה בסרט ו״יהי בוקר״.
כמה חבל שבמאי הסרט ומנהל הפסטיבל השתמשו בזמן הבמה לפני ההקרנה כדי להזכיר לאולם ולעולם שהשחקנים החרימו את הסרט במקום לדבר על הסרט והצד האנושי שהוא מביא. אמירתו של קולירין ש"השחקנים לא הגיעו כי הם לא יכלו לבוא כעצמם״ היא מביכה ומטעה. אף אחד לא מנע מהם להגיע, הם החליטו לא להגיע. הם יכולים להציג עצמם כפלסטינים, לאף אחד לא אכפת. זכותם להיות מי שהם רוצים. כמו שהם לא רוצים שיחליטו עבורם מי הם, אין להם הזכות להחליט עבור מדינת ישראל שסרט שהיא מימנה יירשם כסרט פלסטיני.
לכן אמירתי לקולירין היא זו: פספסת בגדול, וגם השחקנים. לא עשית שירות לסרט. חבל שאתה נגרר לפוליטיקה וגורר לסרט פוליטיקה. עשית סרט טוב, תן לו לדבר בעד עצמו. היית צריך לתת מחמאה למדינת ישראל שתמכה בסרט כזה שמספר את הסיפור של ערביי ישראל שסובלים מהמצב בגלל ארגוני הטרור שפוגעים במי שחיים משני צדי הגבול. הנה סרט שבו יוצרים יהודים וערבים חברו יחד. הם רוצים בסך הכל לחיות, ללכת לעבודה, לבנות בית, לקנות אוכל, לאהוב, להתחתן. אין דבר יותר גדול מהמסר הזה.
הכותבת הפיקה סרטים בהוליווד