הדיונים בממשלה והשיח הציבורי בנוגע להטלת סגר בתקופת החגים מקדימים את זמנם, מביאים לתחושת ייאוש ופגיעה אנושה באמון הציבור, ואף משדרים חולשה ורפיסות חברתית מסוימת בהתמודדות עם הנגיף.
במהלך החודש האחרון אנו עדים להתפשטות מחודשת של מגיפת הקורונה בישראל, אשר באה לידי ביטוי בעלייה במספר המקרים המאובחנים, עלייה בשיעור הבדיקות החיוביות ועלייה במספר החולים במצב קשה. נכון לשעת כתיבת שורות אלה בבתי החולים בישראל מאושפזים 236 חולי קורונה במצב קשה, עלייה של 100% בתוך עשרה ימים בלבד. אולם מספר זה עדיין רחוק מסף הספיקה של מערכת הבריאות, ובעזרת הפעלת מספר שכבות הגנה ניתן יהיה להימנע מהטלת סגר בחגי תשרי.
חשוב להבין כי הסגרים - וישראל כבר חוותה שלושה כאלה - נועדו לווסת את העומס על מערכת הבריאות, והם אינם מהווים כשלעצמם כלי להשתלטות על המגיפה. הכלי היעיל ביותר הנמצא בידינו הוא החיסון. מבצע החיסונים המרשים הוביל לירידה ניכרת בתחלואה בישראל, וכפועל יוצא גם להפחתת העומסים בבתי החולים ולהחזרת המשק לפעילות שגרה. החיסונים הם אלה שהפסיקו את תחלואת הגל השלישי, ולא הסגר.
החיסונים של חברות פייזר ומודרנה נמצאו יעילים ובטוחים לשימוש. למרות הדיווחים על דעיכה ביעילותו, בחינת תמהיל החולים במצב קשה מלמדת כי שיעור התחלואה הקשה ושיעור הפטירות גבוהים יותר בקבוצת הבלתי מחוסנים בהשוואה לקבוצת המחוסנים. בנוסף, בשבוע האחרון פורסם מאמר שלפיו מחוסנים אומנם נדבקים בזן דלתא של הנגיף, אך העומס הנגיפי אצל מחוסנים דועך בצורה מהירה יותר - ממצא המרמז כי מחוסנים עשויים להדביק אחרים אך למשך זמן קצר יותר.
השפעות החיסון ניכרות גם בהתפרצות הנוכחית בישראל: שיעור הנדבקים שמצבם הופך לקשה ושיעור הנפטרים מסך הנדבקים נמוכים בצורה משמעותית בהשוואה לגלים הקודמים. מגמה דומה נצפתה גם במדינות נוספות כמו בריטניה וארה"ב.
לאור החשיבות המכרעת של החיסונים, יש לרכז מאמצים בהגברת ההיענות בציבור להתחסן - הן במנה השלישית לאוכלוסיות בסיכון והן בהעלאת שיעור ההתחסנות של 1.1 מיליון בני אדם שזכאים להתחסן וטרם עשו זאת. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן לעידוד התחסנות במגזרים שבהם שיעור המחוסנים נמוך יחסית.
כמובן שעידוד ההתחסנות צריך להתבצע בצורה של מתן תמריצים, פעילות הסברה נמרצת ושיקוף מלא של הנתונים לציבור. פעולות אלה עשויות לתרום להגברת ההיענות תוך רתימת הציבור, והן עדיפות על פני דרך של הטלת סנקציות ומגבלות לציבור הלא מחוסנים.
סגר מהווה את נשק יום הדין בהתמודדות עם הנגיף, והוא עדות לכישלון בטיפול בהתפרצות המחלה. לסגר יש השלכות קשות על מרקם החיים במדינה במספר רב של היבטים, כמו פגיעה בפעילות הכלכלית של המשק, פגיעה במערכת החינוך, מחיר נפשי גבוה לרבות מקרי אלימות במשפחה, עומסים עקיפים על מערכת הבריאות בשל דחיית טיפולים שאינם דחופים ועוד.
מעבר לכך, הטלת סגר במצב שבו מרבית האוכלוסייה מחוסנת מעלה תהיות בנוגע לעתיד: סגר מסייע למערכת הבריאות להיערך ולהרוויח זמן. הטלת סגר בעת הנוכחית תערער את אמון הציבור במקבלי ההחלטות ותיצור תחושה שלפיה כל עלייה בתחלואה תלווה בסופו של דבר בהטלת סגר, תופעה בעייתית מאוד לניהול שגרת החיים השוטפת ולקיומו התקין של המשק.
לנוכח ההשלכות החמורות הללו, יש מקום לחזור תחילה לקווי ההגנה שליוו אותנו במהלך המגיפה ואינם מובילים לנזקים חמורים. בין צעדים אלה ניתן למנות את השמירה על ריחוק חברתי, הקפדה על היגיינה ובעיקר עטיית מסיכות בחללים סגורים. לצד צעדים אלה, יש מקום גם לביצוע נרחב של בדיקות מהירות לאיתור הנגיף בהתכנסויות וגם במערכת החינוך. ניתן לשקול גם ביצוע סקר סרולוגי לציבור, שיסייע בהבנת ממדי התפשטות המגיפה, בעיקר בהיבט של איתור מחלימים (אשר נמצאים ככל הנראה בסיכון מופחת להדבקה חוזרת).
לכו להתחסן
מציאות שבה מרבית האוכלוסייה בסיכון מחוסנת שונה בתכלית מהמציאות שבה היינו לפני הסגרים הקודמים. ייתכן מאוד כי מבצע החיסונים הנוכחי, לצד שמירה על הכללים שהזכרנו, עשוי להספיק למדינת ישראל בהתמודדות עם הנגיף ולהביא לבלימה של התפשטות המגיפה.
בתחילת הגל הנוכחי היו עיני כולנו נשואות לבריטניה, שבה זן דלתא התפשט בצורה נרחבת והוביל למספר שיא של נדבקים חדשים.
יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי בבריטניה לא נרשמה תמותה נרחבת מהתפשטות זו וייתכן מאוד כי שיעור המחוסנים הגבוה בבריטניה מילא תפקיד מרכזי בירידה בשיעורי התמותה בהשוואה לגלים הקודמים של המגיפה. בשבוע האחרון נרשמת בבריטניה צניחה של 33% במספר המקרים החדשים. ירידה זו מלווה גם בירידה באחוז הבדיקות החיוביות.
חשוב מכך, בירידה במספר האשפוזים בבתי החולים. המנגנון העומד מאחורי הירידה בתחלואה בבריטניה עדיין לא ברור לנו לחלוטין, וקיימים הבדלים מובנים בין ישראל לבריטניה (בראשם, מבנה הגילים, אשר מוביל להבדל בשיעור המחוסנים). לכן מותר לנו לשאוב אופטימיות מבריטניה, אבל אל לנו לשער שדברים יסתדרו מעצמם ויש מקום לנקיטת שורה של צעדי מנע, במחיר מתקבל על הדעת, כדי להאט את התפשטות הנגיף בישראל.
לסיכום, התחלואה בישראל במגמת עלייה ברורה, אולם אין מקום לאובדן עשתונות. הצעדים שצריך לנקוט: עטיית מסיכות בחללים סגורים, הקפדה על ריחוק חברתי, ביצוע רחב היקף של בדיקות מהירות לצד הגברת קצב התחסנות האוכלוסייה גם בחיסונים הראשונים וגם בחיסון השלישי יכולים וצריכים להספיק למדינת ישראל בהתמודדות עם הנגיף, תוך תשלום מחיר סביר והימנעות מהנזקים החברתיים והכלכליים ארוכי הטווח של סגר.
ברמת הפרט, ניתן לומר בבירור כי אדם מחוסן אשר מקפיד על כללי הבטיחות הנדרשים יצלח את התקופה המאתגרת הזו בצורה טובה, וללא פיתוח של מחלה קשה. לכו להתחסן!
פרופ' שוקי שמר הוא יו"ר אסותא מרכזים רפואיים ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות. ד"ר רועי ברנע הוא חוקר בכיר במכון אסותא למחקר
