הגיחה הוושינגטונית של בנט תהיה עוד סעיף ביום עבודה של הבית הלבן. הסעיף העיקרי שצורך שם את כל החמצן התקשורתי עוסק במחדל הנסיגה מאפגניסטן. ושלא יספרו לכם כתבינו שביידן מלקק את פצעי אפגניסטן, הקורונה והכלכלה, ואין לו ראש לסוגיה הפלסטינית שהיא בעצם הסוגיה הישראלית.
ארצות הברית היא מעצמה שמטפלת (לפעמים גרוע) במגוון נושאים במקביל, והמדיניות שקבע ביידן בענייננו לא תשתנה: שתי מדינות לשני עמים. הפגישה עצמה תהיה רוטינה של בלה־בלה מנומס וטקסי, הגם שתהיה פסגת הישגיו של העולה לרגל התורן מירושלים. וכן, יהיה פודיום. כמו באולימפיאדה.
דווח שיעסקו באיראן, וזה חייב להיות גם בהקשר לסוגיות עזה, רמאללה, סוריה ולבנון ("לנו הכי חשוב הגרעין, אבל חשוב גם ההיבט של האגרסיה האזורית בלבנון, בסוריה, בעיראק, בתימן ובעזה, בים, באוויר וביבשה", צוטט בתקשורת גורם מדיני). אלה הם נושאי הליבה האמיתיים שלנו, ולאמריקאים יש מה לומר לנו בעניינם, זוכרים? שתיים על שניים.
בנט אמור לפגוש גם את בכירי הבית הלבן - ממזכיר ההגנה עד מזכיר המדינה - אלא שבפגישות סימון וי בצ'קליסט לא תופרים סיכומים של "הבנות". או אי־הבנות כמו בסיכומים הזעופים של שיחות נתניהו עם אובמה. בגדול בנט מגיע לביידן, שגורר רגל פגועה עקב תמונות הבריחה מקאבול. אחרי אין ספור ניתוחים ופרשנויות ניתן לומר שיש קונצנזוס אמריקאי ועולמי שהסיפור האפגני היה מיותר מבראשית, כלומר זה 20 שנה. מה שחסר באותן פרשנויות והכאות על חטא הוא האינטרס האמריקאי העירום והקבוע: זאת הכלכלה, טמבל.
צינור גז אסייתי־אירופי שחברות אמריקאיות בנו עליו, מכרות ליתיום שבלעדיו אין סוללות חשמליות (סין תהיה הזוכה), ושוק אמצעי לחימה גרגרני שמבטיח לתעשיות הביטחוניות סרט נע של רווחים נאים. בינתיים, בוושינגטון נסמכים על סיכומים מוקדמים של צוותי ההכנה.
ככל שאני מבין, יש בממשלת השינוי בלבול גמור בין המשכיות מלחמות נתניהו ובין הצורך לבצע אותן "אחרת". אני מניח שהצוותים מדברים על החמרת התנאים של שיחות הגרעין של ביידן מול איראן לעומת תנאי החוזה של אובמה. אני מקווה שכולם שם מבינים שמדיניות איראן של נתניהו, לתפיסתי, הייתה יותר אינטרס אישי אידיאולוגי מאשר אינטרס ביטחוני לאומי נטו.
אגב, אם כבר בנט מבצע גיחת היכרות עם הצמרת העולמית, הוא אמור להגיע גם לאנגלה מרקל. במקום שיחת נימוסים, אני מציע שייקח אותה לשיחה בארבע עיניים ויבדוק מה בדיוק רקח לכאורה נתניהו בעניין הצוללות וכלי השיט. זה חשוב יותר מפוטו־אופורטוניטי.
מרקל הייתה אויבת מספר אחת של נתניהו באירופה, והיא הובילה את מחנה האיחוד כמעט כולו נגד מדיניות ממשלת ישראל בנושא איראן והשטחים. משפט אחד "נכון" של מרקל עשוי להיות מסמר נוסף בארון המשפטי של נתניהו, ואם רק הוא יהיה תוצאות הביקור כולו - דיינו.