מורי, הורי ותלמידי ישראל. כמעט לכל אחד מאיתנו חרות בזיכרון המורה אשר הותיר בו חותם משמעותי יותר מכל אדם אחר.
זאת יכולה להיות המחנכת, שהתעקשה לא לוותר לך גם כאשר אתה עצמך היית ממש קרוב לוותר לעצמך. או המורה ההוא, אשר בזכותו למדת שגם בשיעורי מתמטיקה אפשר להצליח ואפילו, לא להאמין, ליהנות.
גם אני זכיתי במורה שכזה, אשר בעזרתו לא רק שיפרתי את ידיעותיי בשפה העברית, אלא גם למדתי לאהוב את כל מה שהשפה המקסימה שלנו יודעת להציע.
שמו של המורה הבלתי־נשכח הזה שלי היה גבי ביטון. ומהיכרות רבת־שנים שלי עם המערכת החינוכית אני יודע שגם כיום יש בה רבבות ״גבי״ שכאלה, אשר ממלאים את שליחותם החינוכית במסירות ובאכפתיות יוצאות דופן.
פתיחתה של שנת הלימודים התשפ״ב היא הזדמנות מצוינת להוקיר את אותם מורים ומורות, שהחברה הישראלית חבה להם רבות ולא תמיד מוצאת את הדרכים להביע בפניהם את ההערכה שהם ראויים לה.
החזרה לבתי הספר בפתח שנת לימודים חדשה היא תמיד אירוע מרגש - אבל נדמה לי שהפעם מדובר באירוע הכרוך בהתרגשות מיוחדת.
למרות מציאות מורכבת - חוזרים תלמידי ישראל אל הגנים והכיתות. והחזרה הזאת מבטאת עיקרון חשוב שאנחנו מאמינים בו: פעילותה של מערכת החינוך היא חיונית ובעלת חשיבות עליונה. בילדי ישראל, הזקוקים למסגרת חינוכית ותומכת, ישירה ובלתי אמצעית, לא פוגעים - אלא כאשר באמת אין ברירה.
דעו שאתם חוזרים למערכת חינוך שהפעם נערכה כראוי וקיבלה את ההחלטות הנדרשות בזמן ולא ברגע האחרון.
זה לא סוד שאת תקופת חגי תשרי הקודמת העברנו בסגר. השנה הזאת, כך החלטנו, מתחילה אחרת. אנחנו גאים בכך, ובה בעת מחויבים לעשות הכל על מנת להמשיך להיאבק בנגיף.
אני מצפה מכם לשמור על ההנחיות ועל כללי הקורונה, ולהבטיח סביבת לימודים נקייה ובטוחה לאורך זמן. זה שומר על כולנו – ההורים, המורים וכמובן התלמידים.
שתהיה זו שנה מוצלחת, של למידה, של חוויות, של אחדות ושל הצלחה.
שלכם,
נפתלי בנט, ראש הממשלה