האמון ברשויות החוק מעורער עד לא קיים, והרשתות החברתיות הפכו לבית דין שדה

הסערה סביב התקרית שבה נהרג סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל לא שוככת, וקשה מאוד שלא להבחין שהעיסוק הציבורי בה מהדהד הרבה מעבר לאירועים דומים מהעבר.  חדריה שמואלי ז"ל נפצע אנושות במוצאי שבת, 21 באוגוסט, במהלך עימותים אלימים על הגדר בצפון רצועת עזה, לאחר שמחבל שהצליח להתקרב לגדר ירה בו באקדח מטווח אפס דרך חריר ירי בחומה, ונפטר מספר ימים לאחר מכן בבית החולים.

מספר גורמים החדירו את התקרית עמוק לתודעה הציבורית, והם קשורים בעיקר למערכת התפיסות שלנו ולאופן שבו אנחנו מעבדים מידע.

ראשית, אנו נוהגים לקפוץ למסקנות על סמך רסיסי מידע. אנשים שנחשפו לסרטון בן כמה השניות שתיעד את הירי, כבר ידעו הכל על האירוע ומבחינתם תמה ועדת החקירה וכבר יש מסקנות חלוטות.

בתקופה האחרונה זה הפך לספורט לאומי: להעביר דעה, לשפוט, לפסוק ולחרוץ דין על סמך רסיסי מידע. כאשר האמון ברשויות החוק, במשטרה ובפרקליטות מעורער עד לא קיים, הרשתות החברתיות הפכו לבית דין שדה, ואנחנו שופטים אנשים ואירועים באותו אופן שבו אנחנו מדיחים משתתפים מתוכנית ריאליטי.

הסרטון שהופץ הפך לוויראלי. הצפייה בתקרית מפעילה בצורה מיטבית את מערכת הרגש שלנו וגורמת לאירוע לחלחל עמוק לתודעה - בפרט כאשר לאחריה הופץ ברשתות סרטון של המחבל, כשהוא מוקף ביותר ממאה איש שמריעים לו ונושאים אותו על כפיים. הסרטונים מייצרים תחושת השפלה - ועוד השפלה מתועדת, שהופכת להיות ויראלית.

זה לא עוד מקרה של חייל שנהרג מירי: האירוע נתפס בתודעה כהשפלה לצה"ל כולו ולמדינה שמתהדרת בצבא החזק באזור. איך מחבל מצליח להתקרב ולירות מטווח אפס בלוחם ישראלי, וחבריו עוד מצליחים לתעד את האירוע?

נתון לפרשנות

תחקיר התקרית הוצג למשפחה. צה"ל הודה שהייתה טעות אבל קבע כי אין אשמים, שלא מדובר ברשלנות ושלא יהיו מסקנות אישיות. בתחקיר נטען כי ההיערכות המבצעית בוצעה בצורה יסודית, ושהוראות הפתיחה באש לא שונו לפני או במהלך האירועים.

אלא שבצה"ל לא הפנימו את הזעם שהיה ברשתות החברתיות. הוא צמח מלמטה, דרך חיילים שאמרו - אנחנו לא מוכנים להמשיך ככה. טענתם היא שקושרים להם את הידיים. לתפיסתם, הרמטכ"ל אומנם לא שינה את הוראות הפתיחה באש, אבל זו בפועל המשמעות של דבריו.

עם כל ההערכה לפועלו של הרמטכ"ל, הוא לא יכול להתעלם מהדברים שנשא. לא מתאים לו להתייחס רק לשורה התחתונה, שונו או לא שונו. מה שנצרב בתודעה הוא הפרשנות של הדברים, וזו אומרת במילים פשוטות: דיר באלאק, לא נגבה אתכם אם תחרגו מההוראות, ולכן כדאי שתחשבו טוב טוב לפני שאתם יורים.

המסר הזה בעייתי במיוחד, מכיוון שכל התרגולים והאימונים שעוברים לוחמים מכוונים לכך שהם יעבדו על אוטומט. בלי להשקיע מחשבה. הרי כמה שניות לפה או לשם מכריעות בין חיים ובין מוות. לוחם לא צריך לחשוב ולהתלבט מה לעשות באירוע, כי זה יעלה בחיים של אנשים. לכן האמירה הזו כל כך מקוממת. הפעלת תהליך חשיבה סדור תפגע במוכנות המבצעית ועשויה לעלות בחיי אדם, בדיוק כפי שאירע עכשיו. לכן ההיתממות אינה במקום, ולעליהום התקשורתי הפעם יש בסיס.

עם זאת, אין שום הצדקה לפוליטיזציה של האירוע, וחמורה במיוחד היא התנהלותם של פוליטיקאים שמשליכים את צה"ל אל הזירה הפוליטית כשק חבטות.

הרמטכ"ל פרסם במוצאי השבת איגרת לחיילי צה"ל לרגל ראש השנה, ובה התייחס במרומז לסערה שפרצה סביב נפילת בראל חדריה שמואלי ז"ל. יום לאחר שהצבא פרסם ממצאים ראשונים מהתחקיר, ולפיהם פריסת הכוחות הייתה שגויה אך הובהר כי אין מקום להעניש את מי מהמפקדים, כתב כוכבי: "חברה שלא תגבה את חייליה ומפקדיה גם כשטעו, תגלה שאין מי שיילחם עבורה. הנכונות לשאת באבידות היא תנאי לחוסן לאומי, והחוסן הוא תנאי להמשך הקיום".