שנת תשפ"א תיזכר מבחינה פוליטית כשנה שבה להבטחות לציבור הבוחרים אין ערך, התחייבויות והבטחות נכונות רק לצורכי הקמפיין, ושדקה אחרי שהפתק שלנו נחת בתיבת הקלפי - הכל מותר.
ביום הכיפורים שחל אתמול התור של נבחרי הציבור שלנו לתפילת התרת נדרים היה צריך להיות ארוך, ארוך מאוד. כמעט כולם במערכת הפוליטית הבטיחו והפרו, בגדו ושיקרו לציבור הבוחרים שלהם, בדרך להחלפת בנימין נתניהו. הדרך לכפר על החטאים נמצאת הרחק מהמשחק הפוליטי וטמונה בעשייה מהותית למען הציבור.
הסירו דאגה מלבכם. זה לא יהיה טור שמתקשה לעכל שתמו ימי שלטון נתניהו, שהיו בחירות ושיש מציאות פוליטית חדשה בישראל. למען האמת, השיח הזה של יום אחרי הבחירות, שעדיין נוכח כאן, הוא אחד הדברים הכי מיותרים ומעייפים שיש.
האופוזיציה צריכה לקום מהאבל, לפשוט את השק ולחזור לעשייה למען הציבור. לחזור לחקיקה ולוועדות הכנסת. קריאות "נוכל" ו"בוגד" לעבר ראש הממשלה נפתלי בנט בכל פעם שמיקרופון או מצלמה מכוונים לעברם, לא באמת מקדמות פה משהו בחיים שלנו, ההפך הוא הנכון.
אני מנסה לגלות אמפתיה לתקופת האבלות הבלתי נגמרת של האופוזיציה. אחרי הכל, לוקח זמן להתאושש מהרעיון ששיטת הבחירות הישראלית מאפשרת לח"כ עם 6 מנדטים לצנוח היישר לכיסא ראש הממשלה.
וזאת אכן תקלה בשיטה, מכיוון שהיא פוגמת ברעיון הדמוקרטי הבסיסי, שלפיו רצון הבוחר חייב לבוא לידי ביטוי; ועדיין, זו השיטה והיא חוקית ולכן הגיע הזמן להתקדם, או לכל הפחות לפעול כבר היום כדי לשנות אותה.
תפקידה של האופוזיציה הוא לבקר את הממשלה, להציע אלטרנטיבה לשלטון, שיהיה יעיל וטוב יותר לאזרחי המדינה. אלא שכיום חבריה, שטרם הפנימו את תוצאות הבחירות, מתנהלים כאילו אנחנו נמצאים בעיצומו של קמפיין, שמאפשר לשחוט את הפרות הקדושות המעטות שבקושי נשארו לנו, אחרי שנתיים של מערכות בחירות מדממות.
הכללים החדשים של המשחק הפוליטי מאפשרים לנגח את הממשלה ואת העומד בראשה גם במחיר של פגיעה באינטרסים של המדינה. אין חוקים, הכל מותר. גם צה"ל, חייליו וחלליו הפכו לקלפים במשחק המסוכן שמאיים לפרק אותנו מבפנים.
אז הבטיחו
אלו הם חטאיה של האופוזיציה. אולם חטאיה של הקואליציה חמורים לא פחות. וכשמוסיפים את עמדת הכוח שלה בשלטון, ייתכן שאף יותר. "ממשלת השינוי והריפוי", זה השם הפומפוזי שהצמיד יועץ תקשורת בכיר לאוסף של מפלגות ללא קשר אידיאולוגי, שהתחברו על מנת להרכיב את הממשלה. חלפו קצת יותר משלושה חודשים לאחר כינונה של הממשלה החדשה, והתחושה שמתגבשת אצלי, לצערי, היא שמה שהיה הוא שיהיה ושאין חדש תחת השמש.
על הכיסאות במשרדי הממשלה התיישבו האנשים שהכריזו בקול תרועה רמה שהם אלה שישנו; שיביאו בשורה של מינהל תקין; שיבנו אמון מחודש מול הציבור; יציבו סדר יום אחר וידאגו לציבור ולא לנבחריו. אלא שיום אחרי השמעת ההבטחות לשינוי ולריפוי תפחה לה הממשלה והייתה לאחת הגדולות בתולדות המדינה. החוק הנורווגי נכנס לחיינו, וכל ח"כ טרי דרש לעצמו במינימום תפקיד מזהיר של סגן שר, עוד בטרם הרוויח ביושר את כיסאו בבית המחוקקים.
ממשלה שהבטיחה אלטרנטיבה יצאה למסע של מינויים פוליטיים בכל משרד אפשרי, לעתים בלי מכרזים ובלי ועדות איתור. אותה ממשלה, שבה שרים שבמשך שנים ביקרו את הליכוד באותו נושא בדיוק, סידרה ג'ובים מכל הבא ליד.
מקורבים חדשים לשלטון כבר תפסו עמדות. הם מנצחים על התזמורת ומחלקים את ליטרת הבשר, מציבים בעמדות מפתח את אנשי שלומם. אזרח המדינה, שרוצה להתמודד על משרה בשירות הציבורי, ייאלץ להבין שעם כל הכבוד לכישוריו, לקשרים פוליטיים יש קדימות.
הבטיחו לשנות? אז הבטיחו. כנראה שהפוזיציה הופכת כל דבר לכשר ולגיטימי, עד כדי כך שאפילו לא מנסים להסתיר את ההתנהלות הזאת.
גם מסע הטיהורים כבר יצא לדרך. מסתבר שבממשלת הריפוי והשינוי פחות מתחברים לערכים דמוקרטיים כמו חופש הביטוי. כך למשל, מנסים בימים אלה להדיח את פרופ' טליה איינהורן מהוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי - מכיוון שמתחה ביקורת בפייסבוק נגד הממשלה והעומד בראשה. מעניין, משום שאני בטוחה שהשינוי שהבטיחה לנו הממשלה החדשה נמצא פחות בכיוון של קוריאה הצפונית ויותר בכיוון של משטרים דמוקרטיים וליברליים.
גם בטיפול בקורונה ראינו שהממשלה החדשה חוזרת על חלק מהטעויות הישנות. ייתכן שעם פחות יוהרה וצורך עז להציג אלטרנטיבה גם כשאין כזאת, יכולנו לצלוח את הגל הרביעי בנזק מופחת. הבטיחו גם שינוי מול עזה, הבטיחו לפנות את אום אל־חיראן ורשימת ההבטחות עוד ארוכה.
ובנוגע לריפוי שהבטיחו לנו, מוטב להתחיל את התהליך של חיבור החברה הישראלית המפוצלת בבית המחוקקים. על הקואליציה לפעול ברוח דרישת בג"ץ, שהיא מיטיבה להלל ולשבח, ולפתור את משבר הוועדות הפרלמנטריות בכנסת. עליה לתת לאופוזיציה את הייצוג שמגיע לה ולבוחריה, במקום למנוע מהם את כוחה הפרלמנטרי, כפי שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות.
חדי ההבחנה ודאי שמו לב שבכל פעם שמתראיינים נציגי הקואליציה בתקשורת, הם מדגישים כמה פעמים את העובדה שבשונה מהממשלה הקודמת, הם פועלים אחרת ומציגים אלטרנטיבה. ובכן, צר לי לבשר להם שמה שיקבע אם הם אכן הביאו בשורה חיובית לאזרחי המדינה, יהיה המעשים ולא הדיבורים.
למען ההגינות צריך להודות שבכל זאת, מדובר בממשלה צעירה, שיש לה עוד זמן לקיים את ההבטחות. אולם הלך הרוח נותן תחושה שאף שהבטיחו שינוי, כנראה שבפוליטיקה אין באמת אלטרנטיבה, שכללי המשחק הפוליטי חזקים מכל ושמי שציפה להתנהלות אחרת הוא בסך הכל עוד לקוח נאיבי, שקנה את מה שניסו למכור לו.
בתפילת וידוי של יום הכיפורים אתמול קראנו "אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹּפִי...". נבחרי הציבור שלנו, מימין ומשמאל, צריכים לבקש סליחה מאזרחי המדינה, שרוצים שיתעסקו בחיים עצמם ולא במשחק הפוליטי. אחרי שנתיים של מערכות בחירות אלימות ומשסעות ומציאות פוליטית חדשה, שרבים מהעם עדיין מתקשים להשלים איתה, ישראל מפוצלת. הדרך לחבר את החברה, להביא את השינוי המיוחל ולכפר על החטאים - היא באמצעות מעשים לטובת כלל אזרחי המדינה.