דוד בן-גוריון התלונן בזמנו ביומניו שטורקיה מתייחסת אל ישראל כמו אל פילגש. הוא ציין כי יש הרבה קשרים בינינו, הרבה מגעים, אפילו מגעים רגישים ואינטימיים, אבל כלפי חוץ, אף אחד לא יודע מזה. טורקיה כוננה יחסים דיפלומטים עם ישראל במרץ 1949, והייתה המדינה המוסלמית הראשונה והיחידה שהכירה בישראל במשך שלושה עשורים עד אשר נחתם הסכם השלום עם מצרים.
ב–1980 עברו יחסינו עם טורקיה משבר לא פשוט לאחר חקיקתו של "חוק ירושלים" בכנסת והטורקים שקלו אז לנתק את הקשר הדיפלומטי עם ישראל. החל מאמצע שנות השמונים חל שיפור משמעותי ביחסים עם טורקיה שהיה כקדימון לירח הדבש בין המדינות בשנים 1992–2002. ועידת מדריד, תהליך אוסלו ושיחות השלום עם מדינות ערב אפשרו לטורקיה עם אוכלוסייתה המוסלמית להתקרב לישראל באופן חסר תקדים.
מעבר להידוק הקשרים בתחומי הכלכלה, התרבות והתיירות, נוצרה אז בין המדינות ברית אסטרטגית של ממש. צבאות שתי המדינות התאמנו ביחד, עסקאות ביטחונית נחתמו, והאהבה בין המדינות והעמים הייתה גלויה ורשמית. טורקיה כבר לא הייתה אז פילגש, יותר כמו אישה נשואה.
סביב עלייתו של ארדואן לשלטון בנובמבר 2002 החלו מספר דינמיקות שונות לצוף ולהשפיע לרעה על יחסי ישראל-טורקיה. לקריסת תהליך השלום עם הפלסטינים לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה והחרפת הסכסוך היה משקל כבד בהרעת היחסים עם טורקיה. כאשר חוסל ראש החמאס אחמד יאסין במרץ 2004 ארדואן השתולל, הוא האשים אז את ישראל בביצוע של "טרור מדינתי".
רגישות טורקית
טורקיה הייתה רגישה מאז ומתמיד לסוגייה הפלסטינית, אבל התבטאויותיו של ארדואן והאנשים סביבו ביחס לישראל היו משולחות רסן, ולעיתים גם אנטישמיות באופן שלא נראה לפני כן ממנהיגים טורקיים.
דינמיקה שנייה, שהתפתחה ומשפיעה לרעה על יחסי ישראל-טורקיה, היא התרחקותה מן המחנה הפרו-מערבי והדמוקרטי ששימש לאורך השנים כחוט מחבר בינה לבין ישראל. טורקיה אף פעם לא הייתה אולי דמוקרטיה ליברלית מושלמת, אבל היא שימשה ברבות השנים כמודל למדינה מוסלמית דמוקרטית שהמערב חיבק ואימץ אותה לחיקו.
טורקיה, נחשבה למדינה מוסלמית ייחודית - היחידה מבין המדינות המוסלמיות שהפכה להיות חברה בנאט"ו, שהייתה מועמדת לחברות באיחוד האירופי, היחידה שהכירה בישראל וקיימה עימה יחסים דיפלומטיים מלאים. טורקיה כיום, תחת הנהגתו של ארדואן, מתנכרת למערב ואינה רואה את עצמה כמחויבת למוסדותיו ולערכים שהוא מסמל.
דינמיקה שלישית, היא שלטונו הממושך של ארדואן והשפעתו העתידית על היחס כלפי ישראל. ארדואן מנהיג את טורקיה כבר קרוב לעשרים שנים, ותחת שלטונו הוא שינה לא רק את הצבא ומנגנון המדינה, אלא, גם את תכני הלימוד בבתי הספר שיעצבו את הדורות הבאים. לספרי הלימוד בטורקיה הוכנסו תכנים איסלאמיסטיים ואנטישמיים עליהם גדל דור העתיד במדינה.
לפי הערכות שונות כבר למעלה מ–30 מיליון טורקים עברו תחת מערכת החינוך של ארדואן, ושליטתו הרמה בתקשורת הטורקית ובסדר היום במדינה תורמת רבות להחרפת השיח האנטי-ישראלי בקרב הציבור.
היחסים ישתנו?
משבר הזוג אוקנין נגמר בצורה הטובה ביותר שיכול היה להסתיים לאחר מאמץ משולב של משרד החוץ, המוסד והמועצה לביטחון לאומי. ארדואן עשה חישוב פשוט. הוא הבין, כי הנזק שיגרם לו כתוצאה מהמשך החזקתם של בני הזוג יעלה על כל תועלת שהיה יכול להפיק מהמצב.
הממונה על שגרירות ישראל בטורקיה, אירית ליליאן, אמרה עם שחרורם של בני הזוג ביום חמישי כי קיימים איתותים לכך שהטורקים מעוניינים לשפר את מצב היחסים. לדבריה, "כולנו יודעים שאנחנו צריכים להגיע למצב שהיחסים יהיו מספיק מהודקים כדי שהם יוכלו להיות הרבה יותר אמיתיים בשעת משבר, וזה ייעשה בצעדים קטנים ומדודים". לציבורים רחבים בשתי המדינות יש מה להפסיד מקריסת היחסים בין המדינות.
לאור הדינמיקות שנוצרו בשנים האחרונות, היחסים המורכבים עם טורקיה לא צפויים להשתנות בעתיד הנראה לעין, ונראה כי שני הצדדים מבינים זאת. טורקיה כיום היא לא פילגש, לא אישה נשואה, אלא יותר כמו גרושה. ביחסים בין בני זוג גרושים אין אהבה. יש אינטרסים משותפים שגורמים לכך שהם לא יכולים להיפרד, או לא רוצים להיפרד באופן מוחלט.
הכותב הינו מומחה להיסטוריה ופוליטיקה טורקית
זוגיות מורכבת: זה הזמן להבין שטורקיה כיום היא לא פילגש
אחרי פרשת מעצרם של בני הזוג אוקנין, אפשר להסתכל מחדש על היחסים בין המדינות, שהגיעו בשיאם לברית אסטרטגית של ממש שכללה שיתוף פעולה צבאי | דעה
