בבוקר ינואר של שנה חדשה אני עסוק במחשבות על ישראל בתחום ההגנה מפני האויבים, קידום הציונות, חירות הפרט מול מערכות החוק, והכל כאשר כולם עם מסיכה מול הקורונה.
אני מתקשה להבין מדוע יש בישראל אנשים שמתלוננים. הכל בסדר. בעולם הבליינים מתפשטת הידיעה שהדבר החם ביותר הוא בתי הקפה במודיעין. צפוף שם כמו בקופסת סרדינים, וכולם חוגגים. משקיעים מכל העולם רוצים להצטרף לבוננזה העסקית הזאת, ועם זאת, אנשים בארץ טוענים שההכנסות שלהם ירדו.
למה? אה, מדובר באנשים שלא עובדים במגזר הציבורי או כאלה שאין להם פנסיה תקציבית. זהו מגזר אומלל בארצנו, אבל לא ניתן לדרוש מהממשלה להתחשב בכל אחד בעת שיש מדינה לנהל וביבי לשפוט.
יש הרבה דברים יפים בעולם והרבה הצלחות לממשלה. הנה רק אתמול, אחרי שנים של עבודה, חנכו את מנהרת צומת קרליבך בתל אביב. שרת התחבורה עצמה לא חסה על זמנה והגיעה לחנוך את המנהרה. היא גם אמרה: “זה יום חג. המנהרה תעניק עוד אפשרות לנוע בעיר, ומעליה תהיה כיכר עירונית שוקקת. יש כאן אופק ותקווה”.
רק הגיעה ממשלה חדשה וכבר יש גם מנהרה, גם אופק וגם תקווה. כואב הלב שיש אנשים שעדיין לא מרוצים. בישראל יש בימים האחרונים כמה מתים מקורונה מדי יום, ועשרות אלפי מושבתים בבידוד בבתים. אם מחשבים את מספר המתים לפי מספרי האוכלוסייה, מספר המתים ליום בישראל דומה למספר בבריטניה ובאוסטריה, פחות מממספר המתים מקורונה ליום באיטליה, והרבה פחות מיוון והונגריה.
לממשלה שמסתפקת בהישגים בינוניים ונורמליים כאלה זה נחשב בסדר. הבעיה היא שישראלים התרגלו בעבר להישגים מעל לממוצע ומעבר לרגיל בתחום המלחמה בקורונה. ישראלים רבים מאמינים שאם נתניהו היה בשלטון, לא היינו במצב הגרוע הזה עכשיו, כי הוא היה יודע לחשוב בדרגה אחת מעל לבינוני ולרגיל.
עם זאת, הממשלה הנוכחית שלנו דווקא יודעת לחשוב באופן מקורי, ובכמה דרגות מעל לבינוני ולרגיל, אבל רק בתחומים שמזיקים לאזרחים. בעולם שבו בוחרים מנהיגים לפי הנזק למדינה, לאחדות העם, לזכויות אדם ולצדק שהם מתכננים להביא, המנהיגים הנוכחיים שלנו בהחלט בדירוג העליון. עוד לפני שהממשלה הנוכחית קמה, כל הכוחות ששאפו להגיע לשלטון גילו מקוריות אינטלקטואלית יוצאת מגדר הרגיל.
הם פיתחו שיטת משפט ייחודית ורבת תנופה שבה רומסים כל זכות משפטית, כל פרטיות וכל הגינות. מאז שהחל המרדף המשפטי אחרי ביבי, ישראל נמצאת בקדמת העיוותים המשפטיים בעולם החופשי. מי שמאזין למשדר המרתק של המשפטנית כנרת בראשי נדהם בכל רגע של שידור מעיוותי מערכת החוק של ישראל. אלה משדרים של שמונה שעות ויותר בכל יום שבו מתקיים המשפט, ורק שם תשמעו את האומץ לחשוף אמיתות על חיינו בישראל של היום.
בישראל שיצרו האנשים שיושבים היום בממשלה, העובדה ששוטר לא הכניס אותך לתא היא רק עניין סטטיסטי. בכל מקרה, לפחות הביטחון של ישראל מטופל. אני שומע על פגיעות באויבים שלנו ומאמין, כמו רוב מוחלט של הישראלים, שיש על מי לסמוך בנושאי ביטחון גם בממשלה הזאת. עם זאת, שר הביטחון נטל על עצמו תפקיד נוסף. הוא נפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית ועם מלך ירדן.
מה הוא אמר שם? מה הכוונות של בני גנץ, ולאיזה מקום הוא שואף שישראל תגיע? אם הכוונות שלו הן לקדם את הציונות, לספח את יהודה ושומרון, זה בסדר. מצד שני, איך אני יכול לדעת אם זו מטרת הפגישות האלה? ניסיתי לשאול.
שלחתי שאלה כזו לדובר של שר הביטחון: "בעקבות פגישותיו של שר הביטחון עם יו״ר הרשות הפלסטינית ועם מלך ירדן אני מבקש שיחת רקע (גם טלפונית) עם שר הביטחון לקראת מאמר שאני רוצה לכתוב ל'מעריב', וכמו כן לעיתון האיטלקי החשוב 'לה רפובליקה' שאני כותב בו. אני רוצה לשמוע על החזון של שר הביטחון ועל המטרות שאליהן הוא רוצה שמדינת ישראל תגיע בעקבות השיחות האלה".
כנראה שהיה לי מייל שגוי, או סביר יותר – המייל ששלחתי הגיע מיד לספאם, כי לא קיבלתי תשובה ונותרתי תוהה. די נו, למה להיות רק רואה שחורות. הנה ידיעה אמיתית שהתפרסמה השבוע: "בעולם קונים יותר ויותר מכוניות רולס רויס". מנכ"ל רולס רויס הסביר שכנראה בגלל הקורונה אנשים הבינו שהחיים קצרים, ולכן הם רוצים לחגוג עכשיו.
אני לא יודע כמה מכוניות רולס רויס קנו בישראל, אבל נראה לי שגם הממשלה הזאת מתנהגת לפי הכלל שהחיים קצרים ולא חשוב המחר.