"נתניהו, לעולם לא תצעד לבד", זו כותרתו של דף מימון ההמונים שנפתח ביוזמתו של ינון מגל, בעקבות הפרסומים על עסקת טיעון שנרקמת בין יו"ר האופוזיציה ליועמ"ש מנדלבליט. המימון יידרש כמובן רק אם יחליט נתניהו שלא לחתום על ההסדר ולהמשיך בהליך המשפטי. הקמפיין התמוה הזה מעלה לא מעט שאלות: האופן שבו הוא צבר תאוצה, הסיקור שלו בכלי התקשורת, הצורך של נתניהו בסיוע הזה, השאלה אם יוכל לעשות שימוש בכסף, אם הוא בכלל מעוניין בקמפיין, ומה האפקט שלו.
"חברים יקרים, אנשי המחנה הלאומי, אנחנו יוצאים היום לגיוס ההמונים הגדול של מחנה הימין מתוך תחושה והבנה שמשפט נתניהו הוא תוצאה של רדיפה וניסיון להשיג בכל דרך ובכל מחיר הרשעה של מנהיג המחנה, ומתוך כוונה להרחיק אותו מהנהגת המדינה", נכתב בדף, ובתוך שלוש שעות בלבד גויסו יותר ממיליון שקלים. קצב הגיוס מעיד יותר מכל על סערת הרוחות שבה מצוי מחנה הליכוד.
רוב המקטרגים טענו כי נתניהו, שהונו מוערך בעשרות מיליוני שקלים, לא באמת זקוק למימון המונים - אבל זוהי ביקורת פשטנית ולא נכונה של המציאות. כמובן שהקמפיין לא נובע ממצוקתו הכספית של נתניהו. הוא אומנם נועד לכאורה לכיסוי הוצאות המשפט, אבל הכסף הוא לא העניין המרכזי. מטרת הקמפיין היא תודעתית ולא פרקטית. במקום לצאת להפגנה, תומכיו החליטו לפתוח בקמפיין. סוג של מחאה שקטה אבל משמעותית, שנועדה להעביר מסר ברור לנתניהו: "אנחנו איתך, יש פה ציבור שלם שמאמין בך ומחכה שתשוב להנהיג את המדינה". זהו למעשה מפגן סולידריות.
זהו סיפור על עיצוב תודעה והעברת מסרים - ניסיון נואש להשאיר את הגחלת דולקת מעל חזרתו של נתניהו להנהגה. אנשי הימין יודעים שמנדלבליט לא יהיה מוכן לחתום על הסדר טיעון ללא קלון, וקלון פירושו סופו הפוליטי של נתניהו. רוב התורמים מודעים לכך שיש סיכוי גדול שנתניהו לא יוכל לקבל את הכסף, ושלא ברור אם הוא יכול לקבל תרומות מבחינה משפטית. מבחינתם זהו ניסיון אחרון שלא לסתום את הגולל מאחורי החיים הפוליטיים של נתניהו.
ישנו מסר נוסף, סמוי, שדורש מנתניהו לא ללכת על הסדר טיעון. הכסף נועד להחזיר לשולחן את האפשרות של משפט. להבהיר לנתניהו שתהיה לו תמיכה רחבה אם ימשיך בהליך - גם אם הוא עצמו איבד תקווה בנוגע לאופציה הזו. הטיימינג קריטי, כי ההסכם עומד להיחתם בכל יום. מבחינת הצדדים המעורבים בעסקה - הצעד הרציונלי יהיה לסגור הסדר טיעון. נתניהו יודע שאין לו הרבה סיכוי לצאת מהמשפט ללא קלון, והמדינה לא מעוניינת ללכת להליך משפטי שייגרר שנים.
נתניהו, במכוון, אינו מגיב על הקמפיין. חוסר התגובה משחק לטובתו. הוא מבין היטב שכל תגובה שלו לקמפיין תשחק לרעתו. הוא מצוי בקונפליקט: הוא לא רוצה לאכזב את תומכיו ולשדר להם שהוא מעדיף חיי נוחות על פני מאבקים אידיאולוגיים, והקמפיין הזה מאוד בעייתי מבחינתו.
הרציונל של ביבי
הקמפיין הוא תרגיל מבריק בשיווק, אסטרטגיה המכונה "שיווק בזמן אמת". במקום לצאת להפגנות, לארגן מחאות או להתאסף סביב ביתו של היועץ המשפטי, נצא לגייס תרומות. הקמפיין הזה חכם במיוחד, מכיוון שכסף, יותר מכל דבר אחר בעולמנו הקפיטליסטי, מראה על רצינות. אחד האתגרים המשמעותיים בניתוח התנהגות אנושית הוא הניסון להבין את הפער שבין עמדות ותפיסות ובין ההתנהגות בפועל. כך, מעל 90% מהאנשים מעידים שהם בעד מִחזור, אבל לבסוף פחות מ־20% ממחזרים בפועל. יש פער בין לצאת להפגנה ובין לתרום את הכסף שלך. זוהי אמירה מאוד משמעותית: מדובר בתמיכה אותנטית, לא תמיכה באידיאולוגיה או בדרך מסוימת, אלא תמיכה במנהיג עצמו.
אם נתניהו יחליט ללכת על הסכם טיעון, תומכיו יהיו בבעיה. הססמה שאימץ הייתה "לא יהיה כלום כי לא היה כלום". הסדר טיעון משמעותו אחד משני דברים - או שההאשמות נכונות, או שנתניהו ויתר על ערכיו ובחר בדרך הקלה. עד לאחרונה הוא נהג לומר כי ילך עם המשפט עד הסוף ויוכיח את חפותו. הוא שכנע את תומכיו שהוא מנהיג העם היהודי וששום דבר לא יעצור אותו מלהמשיך בדרך שנטוותה עבורו, בשליחות שלו. מאדם כזה אנו מצפים שיילחם על עקרונותיו וילך עם האמת שלו. אם יבחר ללכת על עסקת טיעון – זה עשוי להוות נקודת שבר. תומכיו ייאלצו להתמודד עם העובדה הפשוטה שנתניהו עושה חישובים רציונליים של עלות־תועלת, ושהוא בחר ללכת על מה שנכון לו ולמשפחתו, לא בהכרח לעם ישראל.
זו הסיבה לכך שתומכיו תרמו כספים בנחישות כזו. זהו צעד אחרון לפני שהם יהיו מחויבים להכיר במציאות. הצורך להכיר בכך שנתניהו הוא אדם רציונלי ומחושב, ובחישוב הקר הוא יבחר בעצמו ולא במדינה. לפי המודל המנטלי שנתניהו בנה עבור תומכיו, הוא חש תחושת שליחות עמוקה - הוא גואל העם היהודי. תומכיו באמת ובתמים מאמינים בכך. הם בטוחים בצדקת דרכו, ולא משנה כמה אישומים יוגשו נגדו. באף אחד מאלה אין כדי לשנות את תפיסתם, והם יעשו הכל כדי להישאר עם אותה תפיסה של נתניהו בזיכרון. כשהקרקע מתחילה להישמט, הם עושים הכל כדי לא להיפרד מהתפיסה הזו.
נתניהו מבחינתו מתבונן על המציאות נכוחה. הוא מבין ששתי האפשרויות לא מזהירות ונאלץ לבחור בגרועה פחות. בין האפשרות ללכת למשפט שיימשך שנים, יביא עליו קלון ואולי גם כלא, וכמובן לא יאפשר לו ליהנות מהעולם העסקי שמחכה לו בחוץ, ובין האפשרות ללכת על עסקת טיעון, שתביא עליו קלון אבל תאפשר לו לשים את הסיפור הזה מאחוריו. הוא מבין שהכתובת ברורה - לו ולמשפחתו עדיף ללכת על עסקת טיעון. זה המעשה הרציונלי, ונתניהו מאז ומתמיד התאפיין ברציונליות.
פרופ' ישראל אומן הסביר פעם כי אדם רציונלי הוא זה שפועל בהיגיון כדי להגשים את מטרתו. זו הסיבה לכך שהאנשים הכי רציונליים הם אלו שמשנים את דעתם בכל פעם שיש חוסר הלימה בין עמדתם ובין דרישות המציאות. המציאות השתנתה, ונתניהו חייב לשנות את עמדותיו בהתאם. אין יותר רציונלי ממנו.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה