פגסוס טרויאני לאזרח: תתארו לכם סיטואציה שבפניה עומד אדם, כמוני כמוך, בן אנוש: אתה מפכ"ל המשטרה, ראש אגף, מפקד מחוז, מפקד תחנה, חוקר ביחידת הסייבר. נותנים לך כלי שיש בו יכולת פשוטה – "להחליף את אלוהים". להיות בתוך ראשו של אדם פשוט, לראות את סודותיו של כל אדם. מה? לא הייתם רוצים לקבל את הכוח המשוגע הזה?
אבל מה שנכון לסרט ספיידרמן, כנראה לא נכון למשטרה. "עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה", אמר בן פרקר לפיטר פרקר, ספיידרמן. מוסר מברזל צריך כדי לגעת בכלי הקדוש הזה - פרטיות של אדם. ובמשטרה חדרו לבית המקדש הזה בלי לחשוב פעמיים.
על פי התחקיר של כלכליסט, במשטרה לא עשו הפרדה בין אם אתה בכיר במשרד ממשלתי, בנו של ראש הממשלה אבנר נתניהו, ראש עירייה או סתם מפגין במחאת בלפור או הפגנות בני ובנות העדה האתיופית. על פי התחקיר, החשוב ביותר שנעשה כאן בעשורים האחרונים, לדעת איפה יהיו חסימות כבישים חשוב יותר ממוסר.
עשרות שמות נחשפו: בכירים, ראשי ערים, אבנר נתניהו ומפגינים הודבקו בפגסוס
זעזוע במערכת הפוליטית מ"רשימת פגסוס"; אבנר נתניהו: "אני בהלם"
גיא פלג מסביר: כך ישפיע הפרסום על נעקבי פגסוס על המשך משפט נתניהו
נתניהו אחראי לפרשת פגסוס? האזינו לוויכוח בין ינון מגל ובן כספית
אני בכוונה מתעכב דווקא על האנשים הפשוטים, לא על הבכירים, מכיוון שזו הסכנה הגדולה בכל הסיפור. להשתמש בפגסוס כדי לחשוף פרשת שחיתות גדולה כזאת או אחרת היא סיפור אחד. אפשר להתווכח על הכלים, אבל לא על המטרה. להשתמש בתוכנות רוגלה בטלפון הנייד אצל אנשים פשוטים, בלי שהם בכלל חשודים במשהו, זה כבר פשע בפני עצמו.
הטלפון הנייד שלנו הוא קודש הקודשים שלנו. אנחנו שומרים עליו כמו על איבר בגוף. זה המעט שנותר לנו בעולם שבו הפרטיות שלנו גם ככה הלכה לעזאזל. וגם את זה, החליטו אי שם לקחת לנו. מתוך החלטה נוראית של שיכרון כוח.
כשהגוף רקוב, המקצועיות נפגעת
מעבר לעבירות המוסר החמורות שיש בסיפור הזה, התחקיר פותח צוהר לבחינה בשאלה מעניינת לא פחות – איך הגיעה המשטרה לרמת כזאת של ניוון מקצועי? כל מי שמתעסק בספורט איזה כמה דקות בחייו יודע – אם אתה לא מאמן את המוח, השרירים ושאר הגוף כנראה שלא תצליח. אם אתה משתמש בזריקות מרץ וכו', ההצלחה שלך תהיה לטווח קצר.
אני לא יודע מה היקף השימוש של המשטרה בפגסוס, אבל לפי התחקיר זה כנראה רק קצהו של התחקיר. אם הדברים אכן כך, אי אפשר להיות מופתעים מהביקורת המקצועית על המשטרה. כמה אנחנו שומעים על היכולות וכוח האדם הירוד במשטרה? כשאתה לוקח סטרואידים בדמות כלים כמו פגסוס שעושים לך את העבודה כל כך קלה, המוח מתנוון. הגוף מתנוון.
הניוון הזה קורה לא בדרגי הסיור, אלא באחת הלבנות החשובות ביותר של כל ארגון ביטחוני – מודיעין. מי שקרא את התחקיר וראה איך הכל נעשה בכזו פשטות, לא יכול שלא להישאר נדהם עד כמה זה קל. מפקדי תחנות רוצים לדעת איפה תהיה חסימה בעקבות הפגנה? אין בעיה. חוסך המון צורך במודיעין אמיתי, במאמץ. ומי שבוחר לא להתאמץ, בדיוק כמו בספורט, מעודד בינוניות.
מי יחקור את החוקרים?
כל כך הרבה שאלות נותרו פתוחות. מי ישלם את המחיר? האם הפעילות של פגסוס הופסקה כבר? טלפונים של כמה אנשים הודבקו על ידי פגסוס? מה יעלה בגורל תיקי החקירה והמשפטים בהם מעורבים הנעקבים (חלקם שהבשילו למשפטים)? אבל השאלה הכי חשובה בכל הסיפור היא מי יחקור את החוקרים? מי יקבל את הסמכות לחשוף את האמת, אבל את כל האמת בסיפור?
נראה שכל גוף שתוטל עליו הבדיקה או החקירה הזאת לא יהיה חף מאינטרס כלשהו בסיפור. "ככה זה במשטרים אפלים, זה מזעזע", שמעתי היום בערך מכל קולגה שנחשף לפרשת פגסוס והחלק בתחקיר שפורסם. נראה שזה משבר אמון כל כך חמור, שייתכן אפילו ויהיה צורך בשינוי חקיקה. כדי למצוא את האיש או האישה, שיכולים לקבל כלים אמיתיים על מנת להגי לחקר האמת בפרשה הזאת.
אין מנוס מלהקים כאן ועדת חקירה ממלכתית. קודם כל. אבל אחת כזאת שהחלטותיה יהדהדו לכל מי שהיה נגוע במעורבות בהפעלת "הפגסוס הטרויאני" הזה, ולא רק יהדהדו – אלא יגרמו לאותם אנשים לשלם ולהבין שעם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה.