אפילו רוחות המלחמה שמטלטלות את אירופה ובעולם לא הצליחו לקרר את הזעם של המחנה הרפובליקאי בארה"ב נגד הנשיא המכהן. בעיצומו של המשבר, ולמרות מי שציפה לאחדות בארה"ב, בחרו הרפובליקנים לתקוף את הנשיא שלהם על תפקודו כלפי פוטין ובמוקד המתקפה עומדת השאלה היומיומית: איך הולך?  

בחשבון הטוויטר הרשמי שלהם לעגו הרפובליקנים לביידן עם המילים: 'כך נראית חולשה על במת העולם'. בתמונה שבחרו לפרסם נראה ביידן בבית הלבן הולך לאיטו לעבר היציאה מהחדר ומפנה את גבו לעיתונאים ולמצלמות. התמונה של הנשיא האמריקני הולך צולמה בסיום ההצהרה בה הכריז על סנקציות כלפי רוסיה הפולשת לאוקראינה. 

הציוץ הלגלגלני עורר סערה ואינספור תגובות בארה"ב והעמיד על המוקד פעם נוספת את צורת ההליכה של ביידן, ובפרט אל מול צורת ההליכה של היריב המר מעבר לים נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שגם הדרך שבה הוא צועד על הבמה העולמית זוכה ללא מעט עניין.  

הציוץ הרפובליקני נגד ההליכה של ביידן 

הליכה בלב המיתוג של הנשיא 

הליכה היא עניין מרכזי בתדמיתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. למעשה, יועצי התקשורת והדיגיטל שלו החליטו לחזק את המיתוג שלו בכך שיראו אותו ואת סגניתו קמילה פשוט הולכים. בעמוד הטוויטר של הנשיא תראו שוב ושוב סרטונים באורך של 5 שניות, נטולי מילים, שבהם נראה הנשיא ביידן הולך בבית הלבן. הם מתפרסמים יחד עם ציוצים בסגנון: עברה שנה, או הולכים קדימה, או שבוע של עבודה. הפיד של ביידן מלא בשברירי ההליכות הללו. עשרות סרטוני הליכה שמתפרסמים לעיתים בהפרש של ימים ספורים. לא פחות מפתיע לגלות שסרטוני ההילוך של ביידן מנוגנים בעצמם בהילוך איטי. 

מה ההיגיון במהלך המיתוגי הזה ולמה ביידן הלך על זה ?(סליחה על משחקי המילים המטופשים – לא הצלחתי להימנע). ובכן, בארה"ב מניחים שהאסטרטגיה היא להראות כי הוא בתנועה ופעולה. ההילוך אמנם איטי אבל דווקא זה מה שמוסיף תחושת נחישות. משל היה כוכב כדורסל, או גיבור על. 

בהילוך רגיל של ביידן העייף והמבוגר זה ממש לא היה נראה מרשים. ההיפך. ביידן, הנשיא המבוגר ביותר שהיה אי פעם לארה"ב, משדר לא פעם תחושה של קושי ודידוי בהליכתו, בוודאי בהשוואה לקודמיו אובמה המדלג וטראמפ המתפרס. רופאי הנשיא נשאלים על כך לא פעם ומודים שיש לו קושי בהליכה שמצטרף לעובדה שהוא מחכך בגרונו לא מעט. 

בהפוך על הפוך, החליטו יועצי ביידן להתמודד עם הקושי המיתוגי דווקא באמצעות הסרטונים בהילוך איטי. מצבור סרטוני ההליכה שביידן מטפטף לדעת הקהל האמריקני נועדו לתת את התחושה שביידן עובד. בריא, חזק, מזיז דברים ואת עצמו. נשיא בתנועה. הרפובליקנים לעומת זאת לא קונים את זה ומנסים להציג נשיא שמתקשה מאד להתקדם וללכת. 

אחד מאינספור סרטוני ההליכה האיטית של ביידן שנועדו לחיזוק תדמית

 

התמונות הסודיות של הנשיא

תדמית של נשיא בריא ועוצמתי כזה, שהולך ושהאומה הולכת אחריו היא תדמית הכרחית ובפרט בעת מלחמה ומשבר. מחקרים מלמדים שדווקא בעת משבר יש צורך במנהיג שגם נראה וגם נתפס כחזק, הן בשפת הגוף והן בתדמיתו. למרבה הצער, בעידן הנראות חולשה פיזית מצטיירת כחולשה תדמיתית וציבורית. זה לא חייב להיות כך (אנשים מוגבלים פיזית חזקים מנטלית לא פחות מאחרים) אך כך הוא הדבר עוד בשל שורשים אבולוציוניים ועוד מימי הנשיא רזוולט, שהנהיג את ארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה. 

רוזוולט עצמו הסתיר מהציבור את הנכות הפיזית שלו, שבמסגרתה, לעיתים ממש, לא יכול היה ללכת והתנייד ממקום למקום בכיסא גלגלים. במקרים אחרים צלע לאיטו על מקל הליכה. עם זאת, מעולם לא יצאה לציבור תמונה של רוזוולט על כיסא גלגלים או עם מקל כדי לא לשדר חולשה. 

מוגבלותו של הנשיא הייתה סוד לאומי שפורסם רק עשרות שנים אחרי מותו יחד עם תמונות שלו בכיסא גלגלים, שצונזרו עד אז. הנשיא החזק והמרשים של ארה"ב במלחמה בנאצים לא יכול היה להרשות לעצמנו להיראות חלש. לא במקרה, בכל התמונות ניתן לראות את רוזוולט דווקא יושב, כולל בישיבה לצד צ'רצ'יל וסטלין. הליכת נשיא בזמן מלחמה היא קריטית למהלך המלחמה. 

צ'רצ'יל, רוזוולט וסטלין. לא במקרה הם יושבים ולא הולכים (צילום: מתוך ויקיפדיה)
צ'רצ'יל, רוזוולט וסטלין. לא במקרה הם יושבים ולא הולכים (צילום: מתוך ויקיפדיה)

איך הולך לך היום? 

לפני שנדלג לצד השני של העולם אל הליכתו של פוטין בעת מלחמה – שווה רגע לעצור ולשאול את עצמנו איך הולך. הליכה היא פעולה יומיומית פשוטה ובדרך כלל חסרת מודעות, אבל למעשה היא מכילה בתוכה הרבה יותר משנדמה. אם תחשבו על הילד, הילדה או בן/בת הזוג שלכם ותדמיינו אותם הולכים, בוודאי בקלות תוכלו לדעת מה שלומם ואיך עבר עליהם היום רק על פי צורת ההליכה. 

הליכה מבטאת רגש ותחושה. קל לזהות זאת אצל מי שאנחנו מכירים אבל למעשה אנחנו שופטים אנשים בלא מעט סיטואציות על פי ההליכה שלהם. במעבדות תנועה ומכונים לחקר שפת גוף מנתחים וחוקרים הליכה של אנשים. כיום, עושים זאת בקלות באמצעות מצלמות תלת ממד ומודלים מתמטיים. 

המחקרים מגלים כי יש בהחלט דבר כזה הליכה מנהיגותית. מתברר שמנהיגים ומנהלים בכירים בדרך כלל הולכים בצעד רחב יותר עם כתפיים יותר זקופות והמרחק של המרפקים והמותניים יותר גדול. זו צורת צעידה שלוקחת את המקום והמרחב. האנשים שכפופים להם הולכים באופן יותר שפוף. פיזית כמובן. גם מצב רוח ירוד ישפיע על צורת ההליכה.  

הדגמה של המחקר המרתק על הקשר בין הליכה מעמד ורגשות וגם טיפים מעשיים לצורת ההליכה תוכלו לראות כאן בקטע קצר מאחד הסרטונים שלנו מהקורס הדיגיטלי סודות נתניהו ומנהיגי העולם העסוק בכריזמה ובשפת גוף: 

ללכת במסדרונות הקרמלין

תחילת שנות ה-2000. יום חורף במוסקבה. יותר מאשר לחיצת היד המפרקת של פוטין מהביקור הראשון שלי בקרמלין ככתב המדיני בגל"צ, נצרבה בי דווקא חווית המסדרונות הארוכים של מרכז העצבים של רוסיה. הייתי כמובן לבוש כיאות למעמד אבל גם לבוש כראוי לשלג המקפיא של מוסקבה. גייסתי את כל ניסיוני כירושלמי להיערך לטמפרטורות: מעיל עם פרווה, כובע צמר, כפפות מפינלנד, חליפה עבה, סוודר ליתר ביטחון וכמובן גופית פלנל מתחת. אבל אחרי שצלחנו את הבדיקה הביטחונית, בדיקה שכמובן כללה הורדה ולבישה מחדש של לא מעט שכבות, הבנתי שאולי הכנתי את עצמי היטב לקור של מוסקבה אבל ממש לא הכנתי עצמי למסדרונות השלטון. 

יחד עם עמיתי העיתונאים (ברנע, שיפר, יוני בן מנחם – אלו היו הימים) התחלנו במסע של דקות ארוכות לאורכם ולרוחבן של ארמונות הקרמלין המרשימים בדרך למקום שבו פוטין צפוי לקבל את פני המשלחת מירושלים. השומרים הוליכו אותנו במרץ במסדרונות בלתי נגמרים, כשמשני צידנו קירות מזדקרים שנפגשים בקשתות בגובה תקרת המצודה העתיקה. עברנו ממסדרון למסדרון ולתחושתי הלכנו את חצי מוסקבה ברגל בסיבובים. מעוז השלטון של רוסיה הוא מקום ענק כולל מסדרונות של מאות מטרים ולדעתי העבירו אותנו בכולם שוב ושוב ואת זה היה עלינו לעשות עטויים באינספור שכבות מסרבלות. 

גם הניסיונות, תוך כדי הליכה, להסיר את כל הצמר שבו עטפנו את עצמנו הוביל לתוצאה מגוחכת של שומרים שנוזפים בנו ברוסית למהר בעודנו אוחזים מיוזעים בשלל בגדים. עבורי זו הייתה סוג של "ויה דה לרוזה" קטנה. ספורט עם מעילים. עד שהגענו מתנשפים ונוטפי זעה לאולם הענק והירקרק שבו פוטין מקבל את אורחיו, אני כבר הייתי אדום וסמוק במיוחד וקרסתי לתוך איזה כיסא מהודר שעמד שם עם ידיות מזהב רק כדי שאיזה חייל רוסי יורה לי מיד, ברוסית כמובן, לקום ולעמוד. אלו כיסאות לתפאורה לא לישיבה. עמדנו והתקררנו עד שנפתחו הדלתות הנישאות של האולם לקראת נשיא רוסיה שבא להגיד שלום נטול חיוך, ולמחוץ את ידינו בלחיצה איתנה. בביקור הבא כבר ידעתי להתלבש גם להליכה קלילה במסדרונות הללו. 

עבור פוטין המסדרונות משמשים כתפאורה מושלמת להקרנת הליכה מנהיגותית. כמובן שגם שומרים, חיילים ושטיחים אדומים מוספים למעמד. ברחבי הרשת תמצאו בקלות סרטונים עם מיליוני צפיות שמראים איך פוטין הולך ברחבי הקרמלין. בליווי המוסיקה המתאימה מבינים שמדובר בכוכב ולא מהסוג שהיית רוצה להיתקל בו בבר רוסי. בדומה לביידן, ההליכה של פוטין במסדרונות זוכה לעניין רב אך אצלו לא תמצאו שמץ של חולשה: 

הליכת האקדוחן של פוטין

פוטין הולך באופן קשוח. תכליתי. ידיו זזות בזריזות ובנוקשות רבה. זו הליכה של מישהו שמפנים לו את הדרך. הדבר נכון גם בנוגע לצורת ההליכה הקצב, הכתפיים, הזקיפות והזזת הידיים אך גם בקומפוזיציה של ההליכה במסדרונות ולקראת מנהיגים. הוא הולך במרכז החדר, נע במהירות, תמיד ממתינים לו ולא להיפך. הוא הולך באופן דומה לדרך שבה הוא יושב. את מנהיג המעצמה הרוסית תראו בדרך כלל יושב פשוק רגליים ותוך פריסת אברים וידיים במרחב על השולחן או על מסעדי הכיסא. לעיתים הוא יושב תוך הישענות מעט מבזה לאחור וכמובן ללא שמץ של חיוך. 

עם זאת, לפוטין יש משהו חריג מעט בהליכה. הוא מניף בקצב יד אחת בלבד. ידו השנייה מעט קפואה וקרובה לגוף. צורת הליכתו המסקרנת של נשיא רוסיה גרמה למספר חוקרים ורופאים להתאגד יחד כדי לנסות להבין מדוע הוא בדרך כלל מזיז דווקא את ידו השמאלית  ואילו הימנית איננה זזה. הם ניסו לברר האם מדובר בפציעה כלשהיא אך לבסוף הציעו במאמר מדעי שפרסמו בביטאון רפואי בלונדון תשובה אחרת לגמרי. הם טענו שצורת ההליכה הייחודית נובעת משנים של אימונים אינטנסיביים שפוטין עבר בקג"ב במסגרתם לימדו אותו ללכת כשהוא שומר כל הזמן את היד הימנית קרוב לאקדח המוסתר תחת חליפתו, כדי להיות מסוגל לשלוף את האקדח במהירות כלפי כל אויב שיצוץ במהלך הדרך.  

גם אם ההסבר של החוקרים הללו על ההבדלים בין יד ימין ליד שמאל של הנשיא הרוסי אינו מדויק אין ספק שפוטין הולך כמו מישהו שעשוי בכל רגע לשלוף אקדח ולירות. זה בהחלט מחזק את תדמיתו הבריונית כשהוא הולך למלחמה באירופה. 

בהתחשב שוולדמיר הצעיר היה בין היתר איש ג'ודו, מיומן ברכיבה על סוסים, חובב צייד חיות, ולשעבר נהג מונית, מרגל ושחקן הוקי, הכושר הגופני שלו מאפשר לו להקרין את העוצמה באמצעות ההליכה (גם בלי להוריד את החולצה, דבר שהוא כבר עשה בעבר מול המצלמות כדי להפגין את שריריו). למעשה כל התמונות שיוצאות מהקרמלין באופן כזה או אחר הן הפגנת השרירים של פוטין והאימפריה הרוסית. 

הצלמים שמנציחים אותו מקפידים לצלם אותו מלמטה למעלה. גם זה לא מקרי. החברים בקרמלין בדיוק כמו אלו בבית הלבן רוצים תמונה מנצחת של המנהיג שלהם.  

דיקטטורים שולטים במרחב

כשפוטין הולך ומצטלם במסדרון וכשהוא נפגש עם מנהיגים ערב מלחמה, התמונות שהוא מפיץ לתקשורת העולמית הן חלק מהניסיון לבנות מחדש את תדמית רוסיה כאימפריה. כולל אלו שבהן הוא נראה מרוחק פיזית מאוד מנשיאי צרפת וגרמניה, היושבים במרחק של מספר מטרים בקצה הרחוק של השולחן. 

רוסיה הגדולה מוקרנת דרך הגודל הפיזי של החדר. צילומי האולמות רחבי ידיים, השולחנות בעלי הגודל המופרך, המנורות, התאורה החדה האחידה והבוהקת. לשם השוואה, דמיינו למשל את האח החמימה המודלקת בחדר הסגלגל המעוצב כמעין סלון נינוח וביתי, שם מקבל הנשיא את אורחיו. הכול עניין של תדמית. 

הארכיטקטורה של הקרמלין והמסדרונות הארוכים שם, הם חלק מסממנים לא מילויים שהשלטון מקרין. באופן דומה, גם בשלטון הרייך העניקו תשומת לב רבה לעיצוב המרחב הפיזי. ההיסטוריון איאן קרשו מגלה בביוגרפיה שלו על היטלר כיצד הורה הפירר לאדריכלים לעצב את אולם קבלות הפנים באופן שיגרום לכל מי שנכנס מהמסדרון אל החדר לחוש אימה והדר כלפיו, בעוד הוא יושב מורם מעם בקצה אולם ענק כמלך על כס. 

גבלס הקפיד תמיד על נראות הכנסים והעיצוב שארגן הרייך ובאופן דומה גם הדיקטטורים של איראן, רוסיה וצפון קוריאה מעצבים כיום בקפידה את המרחב כך שיאדיר את השליטים שתמיד כמובן מצולמים מלמטה כלפי מעלה כדי לתת תחושת יראה ועוצמה. את הפסלים והתמונות מפיצים ומציבים בגדלים מופרכים וענקיים וממקמים אותם במקומות אסטרטגיים כגון כיכרות או קצה רחוב בו הולכים האזרחים לקראת המנהיג המפקח מלמעלה. הרעיון הוא לשלוט בדעת הקהל הציבורית על ידי עיצוב הסביבה הציבורית. המרחב כולו הוא פרסומת לשלטון. 

מנהיגות במלחמה 

תדמית של מנהיגים היא עניין חשוב שעשוי להכריע ולהשפיע על גורל המדינה, הכלכלה והביטחון. אני מתייחס ברצינות לכל מנהיג שעובד איתי על שפת גוף ורטוריקה. בזמן מלחמה זה אפילו חשוב עוד יותר. ההרתעה הרי נוצרת מהדימוי והתדמית וזו מקרינה גם על אמון הציבור והנכונות להילחם. ראה ערך צ'רצ'יל המשרה ביטחון בעם האנגלי המופצץ באמצעות נאומיו או לוי אשכול שנתפס כמגמגם ערב מלחמת ששת הימים. 

צורת ההליכה היא אחד הדברים הכי קטנים במכלול הלא מילולי של מה שמנהיגים משרדים לנו. גם גובה הקול, שפת הגוף, מבנה הפנים, מחוות הידיים והלבוש והתפאורה. יש המון דברים לא מילוליים משפיעים על התדמית ויש לא מעט תובנות שניתן להפיק משפת הגוף נאומי המנהיגים בימים האחרונים.   

ולצד שפת הגוף נמצאים המסרים והרטוריקה. מילים הן נשק. המלחמה הזו היא לא רק על שטח אוקראינה, המלחמה היא גם על דעת הקהל העולמית. אלו ימים של מלחמה עולמית שבהם השקר שולט וכל הניסיון הוא לשכנע את דעת הקהל באמצעות תעמולה מילולית ולא מילולית. פוטין הרי רק מנסה לטעון שהוא "משחרר" את העם האוקראיני ומנסה לשמור על השלום והוא עצמו המותקף. 

בנקודת הזמן הזאת פוטין החזק והמרשים נראה מנצח. ביידן המקשיש, שהולך לאט ומשתעל המון, נתפס כחלש וכמפסיד. אבל בזמן שאנחנו מחכים לצעד הבא שלהם, כדאי לזכור שמתחת לכל השקרים והתדמית ואמצעי המיתוג יש גם אמת. נותר לקוות שהיא תנצח. רוזוולט ניצח את הנאצים גם עם קביים. מנהיגות בסוף היא לעשות את הדברים הנכונים ומי כמו העם היהודי ותדמיתו החלשה לאורך ההיסטוריה יודע זאת. 

הכותב יועץ למנהלים ולמנהיגים לשפת גוף ורטוריקה. מחבר רב המכר סודות נתניהו ומגיש הקורס הדיגיטלי סודות נתניהו ומנהיגי העולם לכריזמה, שפת גוף ודיבור מול קהל.