על סף יום העצמאות נמצאת מדינת ישראל במצב שמעולם לא הייתה בו: ממשלתה שבויה בידי מפלגה ערבית אסלאמית. זכות קיומה של ישראל עומדת בניגוד לעמדתה של התנועה האסלאמית, ואין כל אפשרות לגשר בין שני עקרונות אידיאולוגיים סותרים כל כך. הקואליציה הנוכחית מנסה לחבר בין עקרון ההתיישבות היהודית בארץ ישראל לתנועה האסלאמית שתכליתה למנוע התיישבות נוספת ובמקומה לעודד התיישבות ערבית. ניגוד זה הוא כל כך ברור, כפי שברור לי שהמשך הניסוי הפוליטי הזה יביא אסון למדינה ולתהליך ההיסטורי של שיבת ציון המודרנית, פרי רוחו של תיאודור הרצל בסוף המאה ה־19, ומפעלם של חמישה דורות של ציונים מכל רחבי העולם.
מי שהביא לפרדוקס אומלל זה הם אנשי הימין נפתלי בנט וגדעון סער מחד, ושותפם יאיר לפיד, אדם חסר תעודת זהות פוליטית ברורה, מין אזרח עולם משונה המונע בעיקר משנאתו לנתניהו, ומרצון להיות ראש הממשלה. לפיד הקים גוף פוליטי ארעי במסורת התנועות הסתמיות שקמו ונעלמו מאז שינוי, ד"ש ומרצ, מיגאל ידין דרך שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין וטומי לפיד. גם בתוך גוף זמני זה התלוי כולו בזחיחותו החייכנית של לפיד ובזיכרון הקולקטיבי ביחס להיותו כוכב טלוויזיה נחמד בנעוריו – יש המודים שלא ברור איזו מוטיבציה אצל לפיד גדולה בין השתיים: ההתנגדות לנתניהו או רצונו האישי להיות ראש ממשלה.
מאחר שלפיד הוא המנוע המניע את הממשלה המפוקפקת הזאת של ימין כביכול בתוספת שמאל קיצוני ומפלגה ערבית - ואילו בנט, סער ושקד הם רק הגלגלים המופעלים בתנועת המנוע – חשוב להדגיש אילו טעויות פוליטיות חמורות עשה כבר לפיד, טעויות היכולות בנקל להגביל את פעולת צה"ל כנגד המעצמה האיראנית. לולא היה סובל ממחלת השאפתנים הפוליטיים – רדידות אינטלקטואלית מזה ותאוות שררה מזה – הוא בנקל היה נמנע מלעשות שגיאות כאלה שאף משכיל ממוצע לא היה עושה: כמעט ניתוק ביחסינו עם פולין, ודריכה קלה – בינתיים – על היבלת של רוסיה.
אלה שגיאות שאין להן כפרה בעולם הדיפלומטי משום שמהלכים פטפטניים אלה של לפיד הרסו וממשיכים להרוס את עמדות משרד החוץ המתוחכם מימי נתניהו. פולין הייתה בית קברות ליהודים במלחמת העולם השנייה. אובדנם של שלושת מיליוני יהודיה במחנות הריכוז הותיר בעיקר חור עצום במרקם העם היהודי, אך כנראה לא הותיר יורשים ממשיים, כי יהודי פולין הושמדו ברובם הענקי. לכן לתפיסתי לא היה שום מקום לסקנדל שלפיד עשה לפני חצי שנה כנגד חקיקה פולנית פנימית להפסקת הליכי פיצוי בפולין לאחר יותר מ־75 שנה מאז מלחמת העולם השנייה.
נראה שלפיד הושפע אז מגורמים אמריקאים מסוימים. כך הוא ביצע את המדיניות האמריקאית גם בהצבעת ישראל בעד השעייתה של רוסיה ממועצת זכויות האדם של האו"ם בעקבות הלחימה באוקראינה. תגובתה של רוסיה הייתה אזהרה שהוא "מנצל את המצב באוקראינה כדי להסיח את דעתה של הקהילה הבינלאומית מן הסכסוך הישראלי־פלסטיני". אני רואה בעיני רוחי כיצד פוטין שומע על התנהגותה של ישראל בנושא זה ואומר: "כך קורה כאשר מרשים ליתוש לעקוץ את השור".
ההומור הפוליטי של לפיד ובנט מצא ביטוי נואל בסרטון הברכה לחג פסח שבו איחלו "חג שמח לעם ישראל – ולעם ישראל החליפי". אדם אינו יודע אם לצחוק או לבכות. האם לא עלה בדעתם שאין מקום להתבטאות אווילית כזאת? דעתו של לפיד ודעת ממשלת השינוי הן קצרות ודלות וסופן שיביאו לאסון.