משרד החינוך חשף השבוע את פרטיה המלאים של תוכנית הגמישות הניהולית לבתי הספר. במסגרת התוכנית יוענק לכל בית ספר תקציב שינוע בין 300 אלף למיליון שקלים, בהתאם למדד הטיפוח וגודל בית הספר. המנהלות והמנהלים יוכלו להשתמש בתקציב כדי לתת מענה מותאם לצרכים הייחודיים של בית הספר, תוך שימוש במערכת מקוונת ייעודית ואף בכרטיס אשראי ייחודי שיופק לצורך כך.
אם נבחן את תוכנית הגמישות הניהולית לפי ההצהרות החגיגיות שנאמרו בהשקתה, מדובר במהלך מבורך ואפילו פורץ דרך. הפחתת הרגולציה, הרחבת העצמאות של המנהלות והמנהלים וצמצום הבירוקרטיה הם מרכיבים הכרחיים לשיפור עבודת המנהלות והמנהלים. האפשרות שתהיה למנהלות ולמנהלים לתכנן את הלימודים באופן מושכל - בהתאם לצרכים, לאתגרים ולמשאבים העומדים לרשות בית הספר - אמורה לתרום משמעותית לאיכות העבודה החינוכית ולתוצאותיה.
אלא שבדומה לתוכניות קודמות, גם הפעם הצלחת התוכנית תיבחן ברמת היישום בשטח. ניסיון העבר מלמד שמשרד החינוך משיק תוכניות חדשות במסיבות עיתונאים, כאשר בפועל ההר מוליד לא פעם עכבר וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
ראשית, משרד החינוך מומחה בהצגת תוכניות כמהפכניות הרבה יותר ממשמעותן האמיתית. לוקחים תקציבים שניתנים כבר כיום, כוללים סכומים שאין בהם ממש גמישות, משחקים קצת עם המספרים, ומגיעים למספר האגדי של מעל שני מיליארד שקלים תקציב גמיש. יש כאן אומנם צעד בכיוון הנכון, אבל הניסיון להציגו בממדים מנופחים יוצר אשליות שלא יתממשו.
שנית, מסעיפי התוכנית עולה כי התקציב העומד לרשות בתי הספר לא באמת גמיש לחלוטין; המנהלים והמנהלות חייבים לתקצב תחומים שנקבעו מראש, בשיעורים שהוגדרו בצורה ברורה, ונדרשים לקבל אישור של המפקחות והמפקחים הישירים. לכן כדאי לחכות ולראות מה יהיו ההנחיות המפורטות שיקבלו המנהלות והמנהלים ולקוות שהן לא יהפכו את הגמישות לריקה מתוכן.
שלישית, משרד החינוך מתקשה בדרך כלל להשתחרר מהדנ"א של עצמו ונוטה לשוב לדפוסים שהוא מכיר יותר מכל - של פיקוח ובקרה. משרד החינוך מנסה מדי פעם לזוז מדרך הבירוקרטיה והרגולציה, אך האופי הטבוע בו חזק ממנו, והוא ממסמס שוב ושוב את הכוונות הטובות של עצמו. כדי שהפעם זה יהיה אחרת, נדרש מאמץ משמעותי במיוחד.
כללו של דבר, על משרד החינוך מוטלת חובת ההוכחה. שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא־ביטון הצהירה כי התוכנית החדשה תוסיף למנהלות ולמנהלים סמכויות ותקציב לניהול אפקטיבי ומיטבי ותאפשר להם לקדם פדגוגיה חדשנית, איכותית, מתקדמת ומותאמת לצרכים המשתנים והמגוונים של התלמידים בקהילה שבה הם חיים. המטרות הללו חשובות וראויות. נותר רק לבחון אם הפעם, בניגוד לעבר, כאשר התוכנית תמומש, היא לא תתגלה כקטנה בהרבה מהתקוות שתולים בה כעת.
הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, ויו"ר רמ"א, פורום נשיאות ונשיאי המכללות לחינוך