ייאוש הוא לא תוכנית עבודה. יש פה מדינה לתקן, יש רעיונות גדולים, יש אנשים מצוינים, יש המון כעס, יש רצון לעשות, וייאוש הוא לא תוכנית עבודה. הפחד נוכח באוויר ומוחשי כמו ערפל כבד. תהיה חקיקה לאומנית מפלה; תהיה הלבנה של מאחזים בלתי חוקיים; יהיו מינוים של יועמ"שים מטעם; השירות הציבורי יהיה לאנשי שלומם בלבד; והמשפט יבוטל - ובסבירות לא מבוטלת, על רקע משבר ביטחוני.
אבל חייבים להיות אופטימיים ופעלתנים. באנו חושך לגרש, וזה מה שנעשה. נתאגד, נגייס משאבים, נקים ארגונים, נפגין, נהיה שוב בצמתים ובגשרים, לא נוותר. לא ייקחו מאיתנו את המדינה עדה של משיחיים הרואים בנו את חמורם, או עדת מושחתים הרואים בנו את עבדיהם – פרה חולבת ושימושית לצורך מימונם המתמשך.
אנחנו בעד הקבוצה שלנו – הישראלים. אנחנו הפטריוטים האחרונים, אנחנו רוצים מדינה יהודית, שוויונית, מסבירת פנים, משגשגת, טובה לאזרחיה – כל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע או מין. אנחנו בעד חוק לאום, אבל לא החוק הרע הקיים, אלא חוק ברוח מגילת העצמאות – המסמך המכונן של הלאומיות הישראלית.
אנחנו בטוחים שרק דמוקרטיה ליברלית יכולה להיות מקום שצעירים ירצו לחיות בו. אנחנו יודעים שמדינה טובה היא מדינה חופשית. אנחנו משוכנעים ששליטה בכוח הזרוע על מיליוני פלסטינים היא טעות חמורה, שתרסק אותנו מבפנים, כי היא לא צודקת, לא מוסרית ולא הגיונית ביחס לכל מי שמגדיר עצמו כציוני. ההיפרדות מהפלסטינים היא לא בשבילם, היא בשבילנו, בשביל עצמנו, בשביל שתהיה תקווה לילדים שלנו לחיות כאן בביטחון ובשלום.
אנחנו יודעים שהרבה הפסיקו להאמין בעתיד טוב יותר. שרבים מיואשים, נואשים, אדישים או לא אכפתיים, ולא רואים עד כמה החורף מגיע, גם כשהחורף הוא חמש דקות מכפר סבא, רבע שעה מפתח תקווה ושתי דקות מלב ירושלים.
אנחנו יודעים שפערים כלכליים זה רע, שעוני זה רע, שבערות זה רע, ושחוק וסדר חיוניים לכל חברה בריאה. כלכלה הוגנת היא כלכלה שיוצרת שוויון הזדמנויות, שמאפשרת לכל צעיר וצעירה אופק פתוח בזכות חינוך ראוי ותשתיות ראויות במרכז ובפריפריה.
הימין ריסק את הסולידריות החברתית, הרעיב את מערכת הבריאות, הפריט את מערכת הרווחה, והביא את מערכת החינוך להישגים עלובים בהשוואה למרבית המדינות המפותחות. איזו חברה נבנית פה, כאשר חלק מהילדים לא זוכים לחינוך ראוי (הערבים), והחלק האחר לא רוצים בחינוך ראוי (החרדים), וביחד הם יהיו לכ־50% מילדי ישראל בעשורים הקרובים?
שכחנו שמשילות זה לא רק יכולת המדינה לאכוף את חוקיה וליישם את החלטות הממשלה. משילות זה בעיקר אמון האזרחים במוסדות השלטון, ורצונם ונכונותם לציית לחוק ולשמור על המרחב הציבורי כמקום בטוח ומסביר פנים. את הפשע צריך למגר, את ביטחון הנפש והרכוש צריך להחזיר, ובמקביל לתת מענה לבעיות היסוד: יישובי קבע לבדואים בנגב, תוכניות מתאר לכל הרשויות הערביות, חיסול תופעת המאחזים הבלתי חוקיים ביו"ש ושיווק מסיבי וזול של קרקעות לבנייה על ידי המדינה.
מאסנו בכפייה דתית. בישראל חייב להיות חופש אזרחי מלא. החופש להתחתן והחופש למות בלי שממסד דתי ארכאי ייכנס לתוך חיינו הפרטיים. כהן וגרושה לא צריכים לטוס לקפריסין כדי להתחתן, וכך גם יהודי וגויה, זוגות חד־מיניים, וכל מי שפשוט לא מבין מדוע יהודי חילוני גמור צריך חותמת של רבנות ראשית לאיזשהו משהו בחייו. מדוע לא יהיה דלפק רישום נישואים בכל עירייה, או בכל סניף של משרד הפנים?
עם כל הכבוד לדת, ואפילו עם חיבתנו למסורת, לא ברור לנו למה אין תחבורה ציבורית בשבת וחג. איך ניתן לשכנע את הישראלי להימנע מקניית רכב פרטי, אם אין לו תחליף בדמות תחבורה ציבורית איכותית 364 ימים בשנה (למעט יום כיפור), מכל מקום לכל מקום, בתכיפות ראויה, ותוך כדי שימוש במיטב הטכנולוגיה לפתרונות תחבורתיים מתקדמים? תחבורה ציבורית היא שירות חיוני בדיוק כמו חשמל, מים, ביוב ובריאות. הם לא מפסיקים לעולם - ואפילו קיבלו הכשר רבני.
מדינה בטוחה החותרת לשלום, מדינה שוויונית החותרת להקטנת פערים, וחברה חופשית מכבלי הדת אך לא נגד הדת - זהו משפט המתמצת את תפיסת השמאל הציוני. השמאל הציוני, שהיה 56 מנדטים בכנסת ה־13 לפני 30 שנה, ספג מכה אנושה, ועתה רק 4 מנדטים ייצגו אותו בכנסת ה־25.
ייאוש זה לא תוכנית עבודה. כבר מחר חובה להתחיל ולבנות את השמאל הציוני מחדש. יש לנו אנשים מצוינים שיוציאו מתוכם מנהיגות מעוררת השראה ולוחמנית. יש לנו משאבים מספיקים, רק צריך לאספם ולנתבם לכדי תוכנית עבודה עם יעדים ומדדים ברורים. הכי חשוב, יש לנו חזון ברור, משוחרר מפוליטיקה הרסנית של זהויות, שהוא, ורק הוא, יכול וצריך להוביל את ישראל לעתיד של בנייה ויצירה, כמו שתמיד ידענו לעשות וכמו שגם נדע לעשות בעתיד.
החורף מגיע בדמותן של שחיתות ממאירה ולאומנות קיצונית ואלימה. חייבים לפעול מהר וביחד כדי להוות חומת מגן לחזון הציוני, כדי להציל את הבית, כדי להילחם על כל מה שיקר לנו בארץ הזו, כי אין לנו ארץ אחרת.
הכותב הוא ח"כ לשעבר מטעם מרצ
[email protected]
