בימים האחרונים התקשורת עוסקת באופן נרחב בעלייה המשמעותית של תופעת האלימות בכבישים ובכך שהנסיעה בכבישי הארץ הפכה לנסיעה מסוכנת, ממש כמו במערב הפרוע. האומנם אנו חווים בזמן האחרון החמרה מיוחדת בתופעה הפסולה?
התשובה היא שאלימות בכבישים התרחשה ומתרחשת כל הזמן במידה דומה - ולמעשה, אין חדש תחת השמש. אז מדוע אנחנו שומעים מדי יום על מקרים מזעזעים נוספים? התשובה לכך נעוצה במה שמכונה בקרימינולוגיה "פאניקה מוסרית". מדובר בתהליך לרוב מכוון ולא מקרי שבו קבוצות השפעה מעוניינות להגביר את מידת האיום של התנהגות מסוימת.
את המושג תבע הקרימינולוג-סוציולוג פרופ' סטנלי כהן עוד בתחילת שנות ה-70. כהן טען שהפעילות של אמצעי התקשורת, בין היתר בסיקור דרמטי ונמשך של אירועים, תורמת להבניה של התפיסה הציבורית של התופעה. ככל שהתקשורת שמה זרקור בוהק יותר ושמה על סדר היום הציבורי מדי יום את האלימות בכבישים, נוצרת בציבור תחושה מדומה שיש עלייה באלימות מסוג זה. הרושם המוטעה שניטע בציבור, שכמובן צורך את התקשורת באופן בלתי פוסק, הוא שהנה עכשיו אנחנו נשטפים בתופעה חדשה ומוגברת, אבל חשוב לדעת שהמודעות עלתה ולא בהכרח האלימות בכבישים עצמה. אם נבחן את היקף מקרי האלימות בכבישים בשנים האחרונות נמצא שהם בערך באותה מידה כבשנה הזו.
כמובן מה שמזרים "דלק" לעיסוק התקשורתי המוגבר הוא התיעוד המצולם מאירועים, שבעבר היה פחות נגיש. התיעוד הזה גם משמש את התקשורת החזותית וגם את הפחדים שלנו, כשאנחנו רואים במו עינינו את ההתרחשויות האלימות ב"לופ" בלתי נגמר. כשאוכפים יותר מתארים כמובן יותר עברייני אלימות ובריונות בכבישים ומכאן הרושם שיש עלייה בפשיעה בסוג זה של עבריינות.
הניסיון מלמד שעלייה במודעות הציבורית מובילה לרוב להגברה באכיפת החוק והפיקוח, גם בעקבות קריאות מהציבור – שמושמעות אף הן בתקשורת. אחד המקרים הבולטים הוא האירוע הנורא שבו נדקר יורי וולקוב ז"ל בחולון. אפשר לראות שהשיח הציבורי השפיע גם על המשטרה והתביעה בכך שבהמשך לביקורת התקשורתית אלה "תיקנו" את החשד מהמתה בקלות דעת לרצח. כך גם לא יהיה מפתיע אם בקרוב תועלה גם הצעה לתיקון החוק הפלילי להחמרת הענישה על עבריינות בכבישים.
זו המשמעות המעשית בכך שכולנו נגועים בימים אלה באותה פאניקה מוסרית - ולכך יש גם "יתרונות" בהגברה בזמן הקרוב של האכיפה במה שעד עכשיו זכה אולי לטיפול שאינו מספק מצד הרשויות.
אנחנו צריכים לצרוך תקשורת באופן ביקורתי ולהבין את התהליכים שמתרחשים. שינוי האלימות צריך להיות על ידי חינוך כמה שיותר חווייתי, כזה שמעורר אמפתיה והזדהות עם הקורבן. בנוסף לכך כמובן, צריך הרתעה, נוכחות ואכיפה משטרתית מוגברת, מיצוי הדין בבתי המשפט. לפעמים התהליך הפופוליסטי שמתרחש יכול להניע תהליכי אכיפה וענישה יעילים יותר בטווח הארוך.
הכותבת היא קרימינולוגית מרצה במכללה האקדמית אשקלון ופסיכותרפיסטית