1. חיזוק מערכת המשפט הוא משימתה המיוחלת של הממשלה הבאה. בשנת יובל ה־75 של מדינת ישראל אנו מתברכים בממשלה שביכולתה להשלים שליחות שהעם הטיל על הכנסת הראשונה שנבחרה כאסיפה מכוננת, אך התפזרה ללא השלמת ייעודה - ועל פי פשרת ח"כ יזהר הררי, העבירה את המקל לכנסות שאחריה.
בכוחה של הכנסת ה־25 להיות הכנסת המכוננת האחרונה, בתנאי שתפנים כי משימת כינון החוקה אינה עוד משימה. נדרשת לה ראייה כוללת, ללא קיצורי דרך וללא מחטפים, תוך יישום הלקחים מכשלי המהפכה החוקתית בשלהי הכנסת ה־15 בהשראת אהרן ברק, עילוי משפטי שהתכוון לחזק את מערכת המשפט והשיג תוצאה הפוכה. לא רק משום שניסה לתקן מערכת שלא הייתה מקולקלת, אלא בעיקר בגלל תפיסת "הציבור הנאור", המגדירה במשתמע את השאר כפחות נאורים, שכדי לעקוף אותם דרושה חקיקת בזק נטולת הד, נעדרת ויכוח ציבורי, מהירה ולא אלגנטית.
כובד המשימה מצריך להפסיק את פסטיבל הצהרות החוק ולהותיר את המלאכה לשר המשפטים ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. השלמת חוק יסוד "החקיקה" וכינון החוקה - ראוי שייעשו במסגרת דיון ציבורי פתוח, ותוך שיח אמיתי עם מערכת המשפט והאופוזיציה, במטרה להגיע להסכמות רחבות ככל שניתן. במערכת הבחירות הודיע בנימין נתניהו כי יכונן ועדה אשר תגבש הצעה שתורכב מאנשים בעלי דעות שונות. חשוב לזכור כי אחת הסיבות שהקלו על 11 שופטי בית המשפט העליון לעמוד מול הלחץ לפסול את בחירת נתניהו הייתה שהחוק המאפשר לו לכהן חרף כתבי האישום, התקבל ברוב על־סיעתי לאחר דיון ארוך וממצה בוועדת החוקה.
במסגרת הכשרת הקרקע לדיאלוג ענייני ולא מתלהם, הצהרות ספורדיות על ביטול הסניוריטי אינן מועילות. גם אם צריך לשנות את השיטה, ראוי להחילה על דור שופטים חדש. הנושא היחידי הדורש רוויזיה מיידית הוא נושא מינוי השופטים. הדרך לכך היא לא ביטול הלשכה אלא תיקון העיוות בבחירת נציגי הלשכה, ולצדו אימוץ השינוי שממשלת לפיד חוללה בוועדה למינוי דיינים ככתבו ולשונו, דהיינו הוספת שלושה נציגי ציבור נבחרים לוועדה. פה אין מקום לפשרות עם הגישה המיתממת המסתתרת מאחורי הטיעון המקומם, שלפיו לקואליציה יש הרי מיעוט חוסם בבחירת שופטי בית המשפט העליון (לאחרונה מעטו של פרופ' יצחק זמיר).
זוהי גישה המזלזלת, שוב, באינטליגנציה של מי שאינו נמנה עם הציבור הנאור. משמעותה היא שכאשר מכהנת ממשלה לאומית, יש לה אומנם מיעוט חוסם שבכוחו להבטיח איזון, אך דווקא כאשר המחנה השמרני יהיה באופוזיציה וראשות הוועדה למינוי שופטים לא תהיה בידיו, ייווצר רוב חד־צדדי של שמונה נגד אחד, שעלול מטבע הדברים לחזור ולמנות שופטים לבית המשפט העליון מקרב "המיעוט הנאור" בלבד.
2. בוויכוח על סעיף הנכד בחוק השבות, שני הצדדים צודקים. אלה המתנגדים לתיקון בשל הסכנה שהוא יפצל משפחות - צודקים. לא יעלה על הדעת שכשתגיע ארצה משפחה, הסב היהודי ובתו או כלתו שאינה יהודייה יקבלו אזרחות באופן אוטומטי - ואילו הנכד הקטנטן שבזרועות אמו יסורב. מצד שני, אין היגיון בהענקת אזרחות אוטומטית לזקן ערירי, עם צלב על צווארו, שמעולם לא הייתה לו זיקה ליהדות, המגיע מצויד בפפירוס ישן המצביע שהיה לו סב יהודי שהלך לעולמו מזמן.
לפני כ־30 שנה, בכנסת ה־12, בעודי מכהן כיו"ר ועדת העלייה של הכנסת, הגשתי הצעת חוק להגבלת סעיף הנכד בחוק השבות. עשיתי זאת לבקשת לשכת הקשר (הגוף שפעל לעליית יהודי ברה"מ, היום - "נתיב"), שהתנגדה לכך שגויים גמורים יקבלו אזרחות ישראלית וסל קליטה בהיעדר כל זיקה אמיתית לישראל או ליהדות. אלא שהצעתי מ־1991 כללה מרכיב נוסף, שאם יאומץ בהצעות הנוכחיות - יוכל לגבש הסכמה רחבה. מדובר בקביעה כי נכד העולה עם הסב או עם הורה יקבל אזרחות, להבדיל ממבוגר בודד. בזמנו, אגב, מי שדרשו להחריג נכדים שכאלה היו ארגוני העולים, שגילו בינותם, בריכוזי העולים, אנטישמים שרדפו יהודים בעיר מוצאם ברוסיה - ובחסות סעיף הנכד קיבלו אזרחות ישראלית וסל קליטה.
3. הרִגשה המלווה את ח"כ אבי מעוז עוד טרם מונה לתפקיד סגן שר בממשלה החדשה נובעת מצורך חולני באויב, המפעם בחברה הישראלית. כל עוד ריחפה בשמי התכלת העזה של המחנה הנאור, המחוזק בימין אנטי־ביביסטי, התקווה שניתן באבחה אחת, פוליטית או משפטית, להשתחרר לתמיד מנתניהו, איחדה התפילה לשנה הבאה בלי נתניהו גורמים שונים ומשונים נעדרי מכנה משותף אחר - מהשמאל האנטי־ציוני ועד לשותפיו לשעבר של רחבעם זאבי.
הנכבה של ה־1 בנובמבר הייתה מהלומה מוחצת, שהולידה ייאוש עמוק. השמאל מצא עצמו בלי תקווה, בלי חלום, ובעיקר - בלי מטרה. נתניהו נתגלה לעומתם כפרסומת מהלכת לביטוי "מה שלא הורג אותך מחשל אותך". לאחר ארבעה סבבי בחירות, ששימשו להשרשת התובנה שהציבור מאס בנתניהו, בא הסבב החמישי והציג לעולם מהדורה משופרת של עוף החול, המודיע שנתניהו עודנו כאן, כמו היה אכילס אחרי ניתוח לחיזוק העקב.
במצב העניינים הזה, רוחות חדשות החלו לנשב בשמאל, ברוח האמירה המפורסמת if you can't beat him - join him (אם אתה לא יכול לנצח אותו - הצטרף אליו). יולי תמיר מדברת, אפילו בלי הצטעצעות מיותרת, על דחיית משפט נתניהו למועד בלתי ידוע והצטרפות לממשלתו.
אבל בינתיים צריך לספק את הצורך בשד חדש על הקיר. ואכן, נדרש פחות מחודש אחד לנטורי קרתא של המחנה הנאור למצוא דמות להצבה על לוח המטרה: אם לא ראש הממשלה מאז ולתמיד נתניהו, יעלה ויבוא סגן השר המיועד במשרדו: ברוכים הבאים לקרב ההגנה על נפשות הנוער הישראלי מפני גיסותיו רבי־העוצמה של האגף לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך שיישלף ממנו ויועבר למשרד ראש הממשלה.
שם, בחדר חשוך, שהכניסה אליו מותרת רק לשותפי סוד מעטים, בהנהגתו של סגן השר אבי מעוז, ירקחו את שטיפת המוח הגדולה, שאותה יכפו הר כגיגית על מערכת החינוך - וגם על הרשויות המקומיות. זאת, חרף מחאתן הרועמת מתחת ומעל כל עץ רענן, ואם צריך גם מאחוריו, כדי שתדע כל אם שמאלנייה שאם לא תצטרף למאבק ותצעד לצלילי חליל הקסם של גדי איזנקוט יחד עם שאר מיליון בולמי אבי מעוז, לא ירחק היום וילדיה יפתחו דעות חשוכות, יגדלו פאות, יעברו מלימודי תנ"ך ללימודי משנה ויתחילו חו"ח לחזר מדי פעם אחרי בני המין הנגדי.
נהרות המלל הקוצף, הכותרות המתלהמות וההצהרות הלוחמניות משקפים את הפער העצום בין היצר ליצור מחלוקת עזה וטעונה, לבין היעדר נושא מחלוקת ממשי בין הממשלה המיועדת לזרם המרכזי של מתנגדיה (באופן פרדוקסלי, אותו היעדר קו שבר ברור הוא זה שאפשר את קיומה של ממשלת אלקין, ליברמן, בני בגין, מיכאלי וזנדברג).
ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם שאסור להחמיץ קונפליקט, אלא שהבעיה של הבלון הנפוח הקרוי פרשת מעוז היא שהוא פייק עימות: הכתבים, העורכים וראשי הערים יודעים שאין איום מוחשי. כולם יודעים ממה עשויים בגדי המלך החדשים, ושאין חייט שהתפרנס מהם. אבל העולם לא מורכב מחייטים בלבד, ולתהלוכה שבה יוצגו בגדי המלך החדשים ינהרו המונים והעסקים ישגשגו. על פי אותו היגיון, איזה ראש עיר לא יתייצב כהתייצב דון קיחוטה אחד מול דון קיחוטה אחר, להגן על הליברליזם והפלורליזם של מערכת החינוך בעירו מול כוחות האופל, בשנה שבה עומדות להתקיים בחירות מוניציפליות?
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד