בזירה הפוליטית, שחלקנו למדנו לאהוב והחלק השני מעדיף לתעב ובאותה נשימה לעקוב אחרי כל פוש, למדנו כבר מזמן שהקרקע לעולם לא יציבה. תקראו לזה חול טובעני, רולטה רוסית או עוד אתר בנייה לא מפוקח כיאה לארצנו, אבל מה שבטוח הוא שאם נדמה לנו שמשהו עומד לקרות, כנראה שהוא יתרחש.
בשבועות האחרונים, במיוחד בזה שנגמר ממש עכשיו, ניסתה הקואליציה העתידית לתפור כמה שיותר חוקים בזמן המועט ביותר. במילים אחרות, מסביב לאולם המליאה בשמונים דקות. יו"ר עוצמה יהודית והשר המיועד לביטחון לאומי איתמר בן גביר ככל הנראה יזכה בחלק נכבד מסמכויות המשטרה, משרד הביטחון יפורק עבור כל המרבה במחיר, ויו"ר ש"ס אריה דרעי ישוב לכהן כשר, אולי אפילו של שני משרדים.
לכאורה, זה חלומו הכמוס של ראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו. הוא ביקש לעצמו, לנו, ובעיקר למי שהצביע לו, ממשלת ימין מלא מלא. אפשר להניח שאת כל התרחישים שמנינו יחדיו רק לפני רגע הוא אפילו צפה. אין חדש תחת השמש. מהו הקלף משנה הכיוון, זה שתמיד הפתיע אותנו במשחקי טאקי ארוכים מדי אל תוך הלילה? רשימת הדרישות של יהדות התורה, כפי שפורסמה השבוע.
בתפריט היקר מדי של האילוצים הקואליציוניים היה איסור על ייצור חשמל בשבת, הרחבת מספר החופים המופרדים, מניעת הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח בכפוף להחלטת מנהלי בתי החולים, ואפילו תגבור לימודי תלמוד במוסדות חינוך החילוניים. מכמה שיחות שלי עם צרכני החופים המופרדים כנראה שבאמת אין מספיק, ולימודי תנ"ך לא אמורים להפחיד אף אחד כשהם לא באים על חשבון משהו אחר. אבל חשמל? חמץ במדינה שמכילה גם אנשים שאינם יהודים, אבל נלחמים על המדינה הזאת בזיעת אפם בדיוק כמונו? פה מצוי העוקץ, וגם טיפה של דבש אין פה.
בואו נשים בצד את העובדה שייצור חשמל בשבת הוא הכרחי כי זה פשוט הרבה יותר זול מאשר לקטוע את התהליך כל שישה ימים. ובואו נתעלם שנייה מהעובדה שאנחנו מדינה מתקדמת וחדשנית עם טכנולוגיות שלא רואות ממטר מדינות אחרות במזרח התיכון. אגב, הספקנו אפילו לשכוח את רצונו של יו"ר נעם אבי מעוז להתערב בתוכניות הלימודים במערכת החינוך רק בשבוע שעבר.
כל צבר הדרישות, השינויים והשפצורים לא יעברו חלק בגרונו של נתניהו. אין לו אף גורם מאזן מצד שמאל, לא מפלגה שיוכל להאשים בפרוגרס ולא חבר כנסת "יורה בנגמ"ש", בעגה הפוליטית שהפכה פופולרית כמעט כמו המרדף אחרי גלידת קראנץ' פיסטוק. בליכוד כבר מתחילים ליצור בריתות פנימיות, סודיות יותר ופחות, וגם שם, במפלגה שהוכיחה יותר מכל את נאמנותה למנהיג, הבקיעים הללו מתחילים ליצור סימני שברים על הרצפה הממלכתית ביותר בירושלים.
פיליבסטר של האופוזיציה היה, גם צעקות בוועדות, הוצאה מהדיונים, ושחרור קיטור על כל מי שלא הולך לשבת בצד הטוב של המשכן. זוכרים שאמרנו שאם נדמה לנו שמשהו עתיד להגיע, לא מן הנמנע שנראה אותו מולנו? אז יכול מאוד להיות שהפתעה מחכה לנו מתחת לפני השטח. אולי נתניהו מנסה ברגעים אלה למצוא מקום במחיצת הגנרלים מגוש השינוי שכל כך אהב לבקר, אולי משהו מתגבש עם לפיד בשיחות בדרגת סיווג שומר סוד, ואולי לא זה ולא זה, והגלולה הכה מרה תפסיק אט אט להלום בו. אני, שעבורי ערוץ הכנסת הוא הריאליטי המרתק ביותר באזור החיוג שלי, מתקשה להאמין שהבזאר הקרוי המשאים והמתנים הקואליציוניים באמת יובילו לממשלה שנראית כך.
כדאי שנכניס, ולו לרגע, את אלמנט הזמן לחידת החמיצר המייגעת. השבוע יפקע המנדט שקיבל נתניהו מנשיא המדינה אחרי הארכה של עשרת ימי החסד. משמעותו של שעון החול הזה היא סידורי הפרחים לחתונה הקתולית המשונה שמולנו - ההכנות להשבעת הממשלה. גם במידה והכל ילך חלק, והמכונית בעלת אלפי דוושות הגז, אף לא אחת מהן מתחת לרגלו של רה"מ העתידי, תצליח לנסוע, אהיה מאוד מופתעת שהיא תחזיק מעמד. מישהו יישבר, יפנה, יעשה סיבוב פרסה ובנס יגרור איתו כמה נוספים. "ככה לא בונים חומה" אמר פעם יורם ארבל, ואם זו החומה, כנראה שמדובר בקיר גבס. והאמון בקירות גבס, כידוע לנו, הוא עניין שרירותי בלבד.