חלום ממשלת הימין מלא־מלא בראשות הליכוד נראה בשעות אלה, בטרם קמה כממשלת פירוק מלא־מלא, מלא בעיקר בחוסר אמון ובחוסר תקווה. העובדה שהחוק הראשון שהממשלה הזו העבירה בכנסת ה־25 היה "חוק הפיצול", שנולד רק בגלל חוסר האמון של נתניהו בחבריו בליכוד שמא יתאחדו ויתפצלו, מלמדת על האווירה הקשה ששוררת בימים אלה בתוך המפלגה.
אולם חוסר האמון הוא לא רק בליכוד, הוא בעיקר בין נתניהו ושותפיו הקואליציונים. העובדה שאף אחד מהם לא היה מוכן לחתום על ההסכמים הקואליציוניים בטרם ייסגרו וייחתמו דרישותיהם, מעידה על כך. תופעה כמוה לא ראינו מאז שהוקמו כאן ממשלות ומלמדת על רמת האמון שמייחסים היום למי שכיהן כראש ממשלה בשתי קדנציות לאורך כ־14 שנים. זה אומר הכל על מי שאמור להוביל את המדינה. בכל מדינה נורמלית ורציונלית אדם כזה לא היה יכול לעמוד בראשות הממשלה.
מכאן, מה הפלא שחוסר האמון הזה שורר ומאפיין גם את לשכתו ,שנראית בימים אלה כמו קן צרעות, כשבעזרת הפוליגרף מנסים לעשות שם סדר בתככים ובהדלפות. מסתבר שמי שצעק בזמנו מספסלי הכנסת שצריך לעלות על בג"ץ עם טרקטור D9 בגלל החלטותיו, לא זעק לשווא.
דבריו נפלו על אוזניים קשובות של אלה שלא מסתפקים רק בהריסת בג"ץ, הם עסוקים בשעות אלה בפירוק הממשלה לגורמים ואת המדינה לשבטים. הם גם אלה שזעקו מספסלי האופוזיציה נגד הממשלה היוצאת, שלדבריהם אז לא עשתה כאן כלום לבלימת יוקר המחיה, בעיות הדיור והמשילות מול הפשע המשתולל.
ובמה הם עוסקים היום, לאחר שנבחרו להנהיג את המדינה, בשעה שכל כך הרבה בעיות מונחות לפתחה? רק בחוקים פרסונליים להבטחת מעמדם בממשלה שתקום, כשנתניהו הלהוט לחזור לשלטון ולהקמת ממשלה בכל מחיר, ממשלה שאמורה להושיע אותו במשפטו, הולך שבי אחרי שותפיו שמנצלים היטב את מצוקתו לקידום האינטרסים שלהם. בדרך, הוא מאפשר להם לחרוג מכל נורמה וחוק. כך הם פעלו השבוע להעביר את "חוק דרעי" באמצעות סעיף חדש שיביא לכניסתו לתוקף של החוק באופן מיידי, ומשמעותו היא שדרעי יוכל להתמנות לשר מיד עם אישור החוק בלי שיעבור ברשומות.
זה מהלך שדורס ברגל גסה את תקנון הכנסת, וכל זה כדי שדרעי יוכל להיכנס למשרדו מיד עם הקמת הממשלה ולהופיע בתמונה המשותפת של ממשלת ישראל ה־37. המציאות כפי שהיא משתקפת בשעות אלה, כשנתניהו מתקשה להקים את ממשלת חזון הימין ולהודיע לנשיא המדינה "עלה בידי", אמורה להדאיג לא רק את אלה שהתנגדו לממשלה הזו עם נתניהו בראשה. גם אנשי הליכוד וימין שיש להם זיקה, ענין ורצון לחיות במדינה רציונלית ופרגמטית, שלנגד עיני ממשלתה ניצבת טובת העם והמדינה, צריכים להיות מודאגים.
הטרלול שמלווה את הקמת הממשלה, לצד המהלכים הדורסניים של השותפים להקמתה, אכן יוצרים פה הרבה סיבות לדאגה, בפרט כשבוחנים את הדרישות ההזויות של החרדים. בשלבים הראשונים של הקמת הממשלה, כאשר הודלפו הדרישות המוזרות הללו, הייתה תחושה שנתניהו יצליח להוציא את כל העזים מהדיר הזה וינהג כפי שנהג בממשלות הקודמות שלו. אבל משעה לשעה מסתבר שזה לא אותו נתניהו וששותפיו מוליכים אותו בניגוד לציפיות. וככל שמתברר לו יותר ויותר שיהיה לו קשה לצאת נקי ממשפטו, הוא נגרר למהלכים ולהסכמות שבנסיבות אחרות ובמציאות אחרת לא היו מגיעים אפילו לדיון.
הדבר היחיד שיכול להרגיע את כל המודאגים ממה שקורה ויקרה כאן כשהממשלה הזו תתחיל לתפקד, הוא שהיא לא תחזיק מעמד זמן רב. ככל שיתברר שנתניהו ושותפיו מקימים ממשלת ג'ובים והגשמת חלומות הזויים שאין להם מקום במציאות הנוכחית, כך תתקרב נפילתה. להבנה הזו יגיעו גם הרבה אנשי ימין שהצביעו בבחירות האחרונות להקמת ממשלת ימין, בפרט כשהלחצים יגיעו לא רק מכאן, אלא גם מבחוץ.