התאריך 4 בינואר 2023 הוא קליט וקל לזיכרון. הוא ייזכר כיום המהפך המשפטי. היום שבו הציג יריב לוין לעם ישראל את התוכנית להפוך את מערכת המשפט למשקפת, ייצוגית ופלורליסטית. אם תתגשמנה התקוות שתולים במהפך הזה תומכיו, הוא יימנה עם אבני הדרך המשמעותיות לביסוסו של הבית הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל, כמדינת חוק דמוקרטית שאין בה שווים יותר ושווים פחות.

זאת בהיפוך מוחלט למצג האורווליאני של המסיתים נגד מהפכת לוין. ראשי ה"עליהום" נגד המהפכה משתמשים בדימויים נחותים ובאנלוגיות לא ראויות. בכך הם רק מסגירים את עומק תסכולם של מי שמפעמת בהם תחושת הקוזקים הנגזלים, אלה השווים יותר ב"חוות החיות" של אורוול שמעמדם בסכנה. הם מנסים לשטוף את המוחות להאמין שכמו ב"1984" שלו, השקר הוא אמת ולהפך.

שופטים לשעבר חוששים מהשלכות הרפורמה: "חרדים מכיפופי ידיים שקורעים אותנו"

המהפכה המשפטית: נחשפו עיקרי הצעות החוק של רפורמת לוין

חשוב לא להיבהל ולזכור שאין חדש תחת השמש. גורלו של המהפך המשפטי דומה לגורל שני המהפכים הקודמים שהצעידו את ישראל לקפיצות דרך לאומית וכלכלית. גם הם התקבלו בחרפות, בגידופים ובנבואות חורבן. המהפך הראשון שם קץ פורמלי ל־46 שנות הגמוניה חד־מפלגתית בלתי מעורערת במוסדות הלאומיים ובמדינת ישראל.לא רק חובבי טריוויה זוכרים את משמעות ה־17 במאי 1977. זה היום שבו חיים יבין, בלי עזרת האקדמיה ללשון, המציא מילה עברית חדשה, הרת גורל: "מהפך". היום שבו מנחם בגין, בניסיון התשיעי, הפך את המשטר בישראל מחד־מפלגתי לדו־מפלגתי.

בגין מצוי כבר מזמן בלב הקונצנזוס הרטרואקטיבי, אבל בני הגיל השלישי עדיין זוכרים את הדמוניזציה רבת־השנים של בגין בציבור, ששנים נחשף למנטרה הסדרתית: "בגין יביא מלחמה", ואת התבהלה בשיח הציבורי בישראל ובתקשורת העולמית, שהזינו והדהדו זה את זה בעקבות ניצחונו.

שליח מיוחד, שמואל כץ, נשלח דחוף ובהול לארה"ב להוכיח באותות ובמופתים שבייגין, אף ששמו מתחרז עם פייגין (הנבל היהודי מ"אוליבר טוויסט" של דיקנס), שבו בחר השבועון "טיים" ברמיזה אנטישמית שקופה כדי להמחיש איך מבטאים את השם - אינו עומד לפתוח במלחמה יזומה לשחרור ארץ ישראל השלמה מידי המשפחה ההאשמית, וזאת בדרך להשתלטות על חלקים מעיראק בואך נהרות בבל, אלי גבולות ההבטחה האלוהית המשתרעים עד הפרת... האמריקאים לא הספיקו להירגע לגמרי, עד שבסופה של אותה שנה כבר קיים בגין ראיון משותף עם אנוואר סאדאת אצל ברברה וולטרס, שהלכה לעולמה בימים אלה, כדי לתאם את פרטי ביקורו של הנשיא המצרי בכנסת.

מתי מעט זוכרים ששנה לאחר המהפך הגדול היה גם מהפך כלכלי, שהסיר את טבעת החנק הבירוקרטית והבולשביקית מצווארו של האזרח הישראלי. גם אותו מיהרה התקשורת להציג כמהלך חובבני, פזיז ואפוי למחצה, של שר האוצר דאז שמחה ארליך, מנהיג הליברלים בליכוד. השתלחו בו והציגו אותו כעסקן פוליטי קטן, בעל מפעלון לייצור משקפיים, חף מהבנה בכלכלה, אשר יוליך את המשק לאבדון.

תגובתו של הציבור המבוהל נעה בין שמחה לפחד. הוא שמח שבין היתר מותר לו לקנות דולרים באופן חופשי ללא מילוי טופסי בקשה וקבלת אישור מהאוצר לקראת כל נסיעה לחו"ל, אבל נכנס לדיכאון כשהתקשורת הסבירה לו שבקרוב יאזלו הדולרים בקופה ואז ההיתר לקנותם באופן חופשי יהפוך חסר משמעות מעשית... בסופו של דבר, חרף מחלות ילדות קשות מאוד בתחילת הדרך, הכלכלה התייצבה. אז גם הסתבר שהמהפך הליברלי הציב את ישראל על המסלול שהפך אותה מ"מדינה מתפתחת" הזקוקה לקביים, למדינה שכלכלתה החופשית צומחת חרף חוב מעיק מן העבר, שרידים מונופוליסטיים שלא נעקרו עד היום, ועול ביטחוני בעל ממדים לא פרופורציונליים לגודל המשק.

גם על המהפך המשפטי קמים כוחות גדולים בשצף קצף. שהרי הוא מחשב להכניס להיכל המשפט צלמים כמו ייצוגיות, שוויוניות, איזון אידיאולוגי - ומאיים להפוך את ישראל למדינה שהמערכת המשפטית שלה, כולל התביעה, מחפשת צדק ולא הרשעה בכל מחיר, ופתיחת דלתות ולבבות, בחלוף השנים, בפני מי שמעד וחזר לאזרחות טובה. מדינה שבה שיקולי סבירות ישמשו שופטים ותובעים אך ורק בתחום הפרטי, בין היתר כדי להבחין בין שגגה לזדון ולהתנהלות בהתאם. מדינה שבה אזרח שנפגע על ידי הרשויות ומבקש סעד, יקבל קדימות על פני פוליטיקאים וגופים ציבוריים נעדרי זיקה ישירה לנשוא עתירתם שיופנו אל הכנסת וועדותיה, במקום לסתום את בתי המשפט בפני אזרחים מן השורה הנזקקים נואשות לזמנם ולשירותיהם.

בעקבות הצגת תוכנית המהפך המשפטי של יריב לוין הוזמנתי לאולפני i24 ביפו להגיב בשידור חי על מתקפה של פרופ' אלן דרשוביץ, שהתראיין לשידור באמצעות לוויין. התזה המרכזית שהציג הייתה ששלטון הרוב אינו חזות הכל. להפך, לשיטתו - מערכת המשפט אמורה לאזן את הדמוקרטיה כדי להגן על החלשים מפני עריצות הרוב.

בגלל סמיכות העניינים השתרבבה לדיון באופן טבעי שאלת ביטול חוק יסוד המונע את פסילת מינויו של דרעי לשר הפנים והבריאות. לא הצלחתי להבין כיצד פסילת חוק יסוד הקובע שרק מאסר בפועל מצריך אישור יו"ר ועדת הבחירות שאין בהרשעה קלון, תמנע פגיעה בחלשים. מי הם בדיוק החלשים שייפגעו מהמשך כהונתו של מנהיגה הנבחר של ש"ס כשר? לית מאן דפליג שאין מדובר בתומכי הגוש: 400 אלף בוחרי ש"ס, שרובם לא בדיוק בעשירון העליון וגם לא בבוחרי הליכוד, שאותם הגדיר פעם בגין: "העניים והמאמינים", שידעו את זיקת בחירתם בליכוד למעמדו של דרעי. פסילת דרעי רב־העוצמה, ששם בראש מעייניו רפורמה חברתית במערכת הבריאות, ודאי לא תסייע לזקנות במסדרונות מערכת הבריאות. ככל הנראה היא תגרע מהסיכוי לשיפור מצבן.

לגופה של שיטת בחירת השופטים, פרופ' דרשוביץ יודע היטב שבארה"ב השופטים נבחרים על ידי פוליטיקאים בלבד. הנשיא ממנה את המועמד לשיפוט והסנאט מאשר. מנטרת הנגד היא שבארה"ב יש חוקה, שני בתים והפרדה בין הרשות המבצעת למחוקקת. זה נכון. אבל בין 1932 עד 1984, רוב הזמן, שני בתי הקונגרס והנשיאות היו בידי הדמוקרטים ושום דבר לא קרס שם.

יתרה מזו, לו הציע מישהו לאמץ את השיטה הישראלית ולהחילה בארה"ב, היה נתקל בהתנגדות עזה של המפלגה הדמוקרטית, וה"ניו יורק טיימס" אפילו היה יוצא נגדה בכותרת – קץ הדמוקרטיה. כי משמעות ההצעה הייתה הקמת ועדה שבבסיסה שלושה שופטים אולטרה־שמרנים המצביעים כמקשה אחת, נציגי בית נבחרים וסנאט המאזנים זה את זה ושני נציגי לשכת עורכי הדין. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה הנצחת הרוב השמרני בבית המשפט לעולמי עד. שהרי בשנים שבהן הדמוקרטים ישלטו יהיה איזון בין הפוליטיקאים והשופטים, אבל בשנים שבהן הרפובליקנים ישלטו ימונו רק שופטים שמרנים וחוסר האיזון ילך ויגבר.

בדיוק כפי שיקרה בישראל, אם לא תשונה השיטה. הטיעון הדמגוגי השגור בפי מצדדי השיטה הקיימת הוא: מה רוצים? הלא מול שלושה שופטים בעלי זכות וטו יעמדו תמיד שלושה נציגי ממשלה בעלי זכות וטו, ולכן תמיד יהיה הרכב מאוזן וייאלצו להתפשר. מדובר בטיעון שקרי ביודעין, שנועד לזרות חול בעיני הציבור. שהרי האיזון שעליו מדברים מתקיים רק כאשר הימין בשלטון.

אבל כל אימת שהשמאל־מרכז ימשול בכיפה, יהיו לו שלושה שופטים שמצביעים כגוש יחד עם שלושה נציגי הקואליציה ושני נציגי לשכה, שבגלל מבנה ייצוג המחוזות בלשכה, הנותן משקל יתר למצביעי המשותפת ובל"ד, יהיה תמיד לפחות אחד משני נציגיה איש שמאל. כך שכל עוד הימין באופוזיציה, יהיה לו נציג אחד מובטח בלבד - והשמאל ימנה את כל השופטים באין מפריע וירחיב שוב את הדומיננטיות הנצחית שלו בוועדה למינוי שופטים. לפי הצעת לוין, האיזון ייווצר, כמו בארה"ב, על ידי מינוי לסירוגין בידי מי שבשלטון - ובא לדמוקרטיה ולאיזון בביהמ"ש העליון גואל.

הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד