בג"ץ בחר "לירות לעצמו בראש" כהגדרתה של ש"ס והתעלם מהאקדח שהניח על שולחן הדיונים שר המשפטים יריב לוין. מעטים נזכרים היום בניסיון לפרוק את המחסנית שרשום דווקא על שמה של חברת סיעת הליכוד. להלן קטע קצר מספר דברי הימים של הפוליטיקה הישראלית. הסיפור התרחש לפני 12 שנה, כשהדשא היה עדיין ירוק, השמיים כחולים ומפלגת הליכוד התאמצה לשמור על סממנים של תנועה ימנית ליברלית.

שנת 2011 קדמה לחזרתו של אריה דרעי לחיים הפוליטיים. סוף ספירת ימי הקלון הסתמן באופק, ואלי ישי הסתובב במסדרונות הכנסת כנידון למוות. הוא ידע שחודשיו בראשות ש"ס ובמשרד הפנים, ספורים. ידע - ואפילו לא חיפש חבל הצלה. את החבל ביקשה להגיש לו ציפי חוטובלי. הפרלמנטרית הצעירה מסיעת הליכוד, משפטנית ובעלת ערכים (אמרנו, תנועה ימנית ליברלית, כן?), הגישה הצעת חוק שנועדה למנוע ממועמד שריצה עונש מאסר בגין עבירה שיש עמה קלון, להתמודד לכנסת. כל בר דעת הבין שמדובר בחוק דרעי, או ליתר דיוק: בחוק אנטי־דרעי.

לא תאמינו, אבל העמותה "חופש לבחור - חופש להיבחר" יצאה נגד הצעת החוק בטענה שמדובר בפגיעה בדמוקרטיה ותבעה מיו"ר העבודה דאז, שלי יחימוביץ', למשוך את תמיכתה. זאת משום שההצעה - תחזיקו חזק - היא גחמה של הימין. לא פחות ולא יותר. בימים ההם טרם התגלה כי דרעי היא ימין על מלא, מס' 2 בגוש. בארץ, כולל בעמותת "חופש לבחור", סברו כי ההבחנה בין שמאל וימין עוברת בקו הירוק ולא בקו השחור - ולפי החלוקה המסורתית ההיא, אלי ישי, אשר התנגד נחרצות לפינוי גוש קטיף, היה ממוקם על המפה הפוליטית ימינה מדרעי, שסייע לתהליך אוסלו.

ישי גילה נאמנות עיוורת ועקבית לבנימין נתניהו, אך הדבר לא עזר. ראש הממשלה ויו"ר הליכוד הורה לגנוז את הצעת החוק של חוטובלי. גורלו של ישי נחרץ. תהיה דרכו של נתניהו לעקוף את הכרעת בג"ץ בסוגיית דרעי אשר תהיה – אם התנגשות חזיתית במערכת המשפט ואם התחכמות פתלתלה שתסלול את דרכו של יו"ר ש"ס לתיק הבכיר שלו – המסר הוא חד־משמעי. אם אתה פעיל ציבורי בתחילת הדרך, אל תבחר במסלול של אלי ישי. תבחר במסלול של אריה מכלוף דרעי.

איש צעיר - המערכת הפוליטית משדלת היום את הפעילים המתחילים - למד לקח ובחר מודל לחיקוי. תרמה, תגנוב, תיקח שוחד, תפנה תקציבים לעמותות של מקורבים. אה כן, אם מתחשק לך על הדרך להעלים כמה מאות אלפי שקלים מרשויות המס, הנך מוזמן. אם יתמזל מזלך, לא יתפסו אותך. אבל גם אם יתפסו, אל דאגה. כעבור שבע שנים תחזור לפוליטיקה ותתברג במקום טוב בצמרת. שלטון והון ופרסום וזוהר מחפים על שבע שנים רעות. שווה לשלם את המחיר לחברה.  

יטענו להגנתך טענה הזויה: הציבור אמר את דברו, 400 אלף מצביעים הם יותר מ־11 שופטים. 400 אלף יכולים להמליך גנב, 600 אלף אנס, 800 אלף רוצח, מיליון מצביעים רשאים להכתיר איש מאפיה. אין דין, יש בוחר. ובינתיים המדינה ממתינה להתפתחויות והשיירה עוברת. ביום ראשון אישרה הממשלה את מינויו של יהודה אבידן למנכ"ל משרד הדתות. אבידן, איש אשדוד, ממקורביו של דרעי, הורשע ב־2004 בהפרת אמונים ונידון לתשלום קנס ולמאסר על תנאי. בסך הכל סייע לידידים טובים במשרד הפנים באשדוד. חבר מביא חבר.

הכריש עדיין ממתין. אולי ימונה לראש ממשלה חליפי. אולי הקואליציה תבטל את עילת הסבירות. לנתניהו פתרונים. אבל הצלופח כבר כאן.  
בין רופא לתליין ביום שלישי השבוע התאספו באוניברסיטת בר־אילן תומכים ברפורמה במערכת המשפט. לא, לא התבלבלתי. הנשיא לשעבר ראובן ריבלין ולצדו ותיקי ליכוד נוספים כמיכאל איתן, דן מרידור, אוריאל לין, פרופ' אריה נאור, שערך את כתביו של זאב ז'בוטינסקי, והפרופסורים ידידיה שטרן ושחר ליפשיץ, מהצמרת האינטלקטואלית של הכיפות הסרוגות. מהנפשות הפועלות בפוליטיקה של היום היה זאב אלקין, שותפו של יריב לוין במהלכים לשינוי מערכת המשפט בטרם נפרדו דרכיהם. כן, תומכים ברפורמה, כולם.

גדעון סער, שיזם ופתח את הכנס, העביר ב־2008 שינוי חוק שהצריך רוב מיוחס של 7 מתוך 9 למינוי שופט בעליון בוועדה למינוי שופטים. כעשור לאחר מכן איילת שקד, בכובעה של שרת המשפטים, השתמשה בשינוי והצליחה למנות שלושה שופטים בעלי גישה שמרנית יותר לבית המשפט העליון. תיקון החוק שקידם סער היה סוג של אנטיביוטיקה. המינויים של שקד - פלסטר צבעוני לפצע. סער ושקד ביקשו לספק תרופה. גם פרופ' דניאל פרידמן בכהונתו הקצרה כשר המשפטים ביקש לספק תרופות. יריב לוין דורש להזריק רעל.

מעבר לשוני המהותי שבין ההצעות של פעם לתכתיב של היום, יש חשיבות לא מבוטלת גם לשיח. טועה מי שמשלה את עצמו כי ניתן - תוך דיונים והידברות בוועדת החוקה - להכניס לרפורמה של לוין איזונים ובלמים. לא לכך מתכוון המשורר.לעתים פעולה מסוימת היא אותה הפעולה. למשל עקירת שן, או פלישה לגוף. השוני הוא במטרה ובדרך.

ישנו הבדל בין מכשיר של רופא שיניים וסכין של כירורג מחד, לבין צבת וגרזן של תליין מאידך. השינוי המסתמן במערכת המשפט הוא לא טיפול רפואי תוך שימוש במשככי כאבים. הוא הוצאה להורג תוך עינויים בכיכר המרכזית של העיר. על כן אין ולא תהיה כאן הרגעה. ההתגרות של יוזמי הרפורמה של לוין במתנגדיה לא נובעת מחוסר חשיבה, ההתגרות היא בכוונה תחילה.

לא בכדי נתניהו שומר מרחק. אם המחאה הציבורית תבלום את התוכנית, ינכס לעצמו את הקרדיט כמי שריסן את התליין. את מחיר הכישלון ישלם יריב לוין. אם התוכנית תצא לפועל, היא תצליח לרצות את הבייס, את הגרעין הקשה של תומכי הממשלה שתובע דם. ההצלחה תהיה הצלחתו של המנהיג.

מערכת האיזון בין רשויות השלטון זקוקה לרפורמה, לא לריסוק. לתרופה, לא למנת רעל. לרופא, לא לתליין. התוכנית הנוכחית נועדה לרסק את המערכת המשפטית ולא לשנותה. במוצהר, בריש גלי. על כן אין צפי למו"מ ולשינויים עד לקריאה הראשונה. הדרך לרסן תליין היא אך ורק מאזן אימה, כלומר מחאה ומפגן כוח. לא תחנונים ולא הידברות.  

חוות החיות

אני לא רוצה, אבל ממש לא רוצה, לראות דגלי אש"ף. לא בהפגנות ולא בשכונות וגם לא בכפר עארה, כי גם כפר עארה זה מדינת ישראל. החלטתו של השר לביטחון הפנים - רגע, היום קוראים לתפקיד הזה אחרת - בקיצור, החלטתו של איתמר בן גביר לפעול נגד הנפת דגלי אש"ף במרחב הציבורי היא בעיניי החלטה מבורכת - ומיד עם פרסומה התעניינו ברשתות החברתיות אם יפעל השר באותה נחישות נגד אלה המניפים את דגלי אש"ף במאה שערים. כי גם מאה שערים היא מדינת ישראל. והשר בן גביר, כשהנחה את המשטרה לפעול נחרצות נגד המפגינים בכיכר הבימה, הדגיש כי כולם שווים בפני החוק.

עד שכמה ימים לאחר מכן בערה שכונת מאה שערים ומאות פורעים ניסו לפרוץ לחנות הטלפונים הסלולריים. השר בן גביר הנחה לחקור את מה שהגדיר כ"אלימות השוטרים נגד המפגינים החרדים". כולם שווים בפני החוק. ויש שווים יותר.

ולסיום, תזכורת קטנה לשר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ'. בספטמבר 2017 נאלץ חבר סיעת ש"ס, יגאל גואטה, להתפטר מתפקידו לאחר שהשתתף בשמחה משפחתית: אחיינו התחתן עם בן זוגו. לא מן הנמנע שסמוטריץ' צודק: פעולות נגד קהילת הלהט"ב לא ירחיקו מצביע ספרדי מסורתי כי "ההומואים מעניינים את הסבתא שלו".

רק שהמצביע כבר תפוס. על קולו מתחרים הליכוד, ש"ס ובן גביר. ואילו הפוליטיקאי ששמו בישראל בצלאל סמוטריץ' מעניין את הסבתא של המצביע הספרדי המסורתי. אם כי גם קולה אינו מובטח לסמטוריץ', רוב הסיכויים שבסופו של יום היא תעדיף את ש"ס.