אחיי הלוחמים ותומכי הלחימה, בבקשה עצרו!
אנחנו מביאים את הקיטוב והמחנאות לתוך אי הממלכתיות האחרון שנותר בחברה הישראלית. מהרגע שעלינו על מדי הזית והסרבלים בסדיר, בקבע או במילואים, אנחנו עיוורי צבעים לעניינים כמו עדות, חילוני או דתי, הכנסה, מגדר והשקפות פוליטיות. אנשים אצלנו נמדדו ונמדדים לפי הצטיינותם ופועלם.
אני יודע שאתם לא מתכוונים לכך, אבל אתם מביאים לתוך צה״ל פנימה תתי שבטים ומחנאות. אתם עלולים לפרום את התפרים והדבק החשוב כל כך בלכידות של צבא לוחם.
אני שותף לזעם ומביט בדאגה במחול השדים הלא ענייני שמובילה הממשלה. כלל אתגרי מדינת ישראל - הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים - נדחקו לקרן זווית למול ״האויבים״ שבשער - היועצים המשפטיים והשופטים. הזעם ותחושת ההשפלה מועצמים מכיוון שאלו שלא משרתים, לא מקריבים, לא תורמים, חלקם בקושי משלמים מסים, עומדים על המקפצה ללא בושה ובזלזול זחוח, וגם מטיחים במוחים כינויים כמו "טרוריסטים" ו"אנרכיסטים". אני זועם כי פוגעים באיזונים ובבלמים בחברה הדמוקרטית שלנו.
עצרו, כי מדינת ישראל גדולה מכל אחד מאיתנו. גדולה גם מפוליטיקאים שהתבלבלו. עצרו, כי הכנסת הערכים של המחאה האקטיבית לעולם הערכי של יחידות לוחמות תפגע בכולנו בטווח המיידי ובעיקר בטווח הארוך.
עצרו, כי אנחנו מוקפים אויבים צמאי דם. אתגרי הביטחון והכלכלה אדירים ובפרעות הבאות אויבינו לא ישאלו לדעתנו בנושא ויבחנו אותנו רק במבחן היהדות והישראליות. בואו נאמץ גישה זאת.
אני זועם על מי שהביא אותנו למצב הזה, אך האופן שבו צה״ל מתפרק לתתי יחידות ולתתי שבטים הוא דבר שאסור שיקרה, אינו נכון ואף מהווה חרב פיפיות במאבק. האם אתם יוצרים הזדהות עם הלוחם מילואים באימון בצאלים, עם לוחם גולני שלא יצא הביתה כבר 21 יום, עם התצפיתנית בגבול מצרים, עם הקצין הצעיר בפלוגת המילואים שנקרא לשירות תוך כדי תקופת המבחנים, עם המג״ד המילואימניק והקמב״צית טרוטי העיניים בעיצומם של 24 ימי תעסוקה מבצעית? לא! כי כאשר מישהו מכניס למשוואה את הדעות האישיות, מיד תהיה תגובת נגד ואפקט מראה.
אנו רואים את הניצנים בעצומות הנגד ובמדרון החלקלק (שאותו טורחים חלק מהפוליטיקאים להרוות בשמן). נגיע למצב שבו יהיו ״מפלגות״ בצה״ל, ייישמעו רק למפקדים ״מהמחנה שלי״, יגנו רק על אלו ש"בצד שלי". ההבחנה במצב של פקודה בלתי חוקית בעליל תיטשטש ונגיע למצב של אנרכיה ולקיומן של מיליציות מזוינות בגוף שאמור לשמור על כולנו. זה עלול להיות תחילת הסוף של מדינת היהודים והמפעל הציוני. אחיי הלוחמים ותומכי הלחימה! עולם הערכים שלנו מוצק. לחמנו והכרענו טרור מתאבדים אכזרי בשנות האלפיים עם בג״ץ ועם בצלם.
חבריי הטובים ביותר בשירות לא חשבו כמוני או הצביעו כמוני. הובלנו יחד בדמעות עקירת אזרחים מבתיהם. היועץ המשפטי בחטיבה ובאוגדה מעולם לא היה נטל, אלא חלק מהצוות. זו כוחה של החברה שלנו, זו העוצמה המוסרית שלנו. אנחנו נמשיך להיות אחראים וממלכתיים. נמחה בתקיפות, אך בדרך ארץ. אנחנו ניתן דוגמה אישית גם בוויכוח סוער. נמחה היום כאזרחים, אך כלוחמים נסרב רק לפקודה אשר דגל שחור מתנוסס מעליה.
בואו נשים את התפקידים, הדרגות והיחידות בצד במהלך המחאה. נהיה המבוגר האחראי, נשמור על צה״ל נקי. אני, אורן אבמן, רשאי למחות ומוחה נגד מהלכי הממשלה. אני, תא״ל (במיל') אורן אבמן, קודם כל חייל.
הכותב היה מח"ט ג'נין, אלכסנדרוני, כפיר ומפקד אוגדה לשעבר