בזמן שמדינת ישראל עסוקה בריב ומדון ובמלחמות יהודים, וללא שהתקשורת המיינסטרימית בשפה העברית או הערבית המקומית נותנת על כך את הדעת, צומח לו במדינה גרעין שקט אך עיקש של אסלאם שיעי - נתון מפתיע בהינתן בכך שהרוב המוסלמי מתוך אזרחי המדינה הערבים נמנה עם האסלאם הסוני, למעט כ־2,200 עלווים סורים בעלי אזרחות ישראלית, שחיים בכפר הצפוני החצוי ע'ג'ר. מדובר בתופעה שמקבלת רוח גבית מאותו גורם אזורי רב־עוצמה, שמייצר לעצמו זרועות במקומות רבים במרחב האזורי. כך, למשל, אותו כוח חתרני ומניפולטיבי הקים לעצמו את זרוע חיזבאללה, שהצליחה עד כה להחריב את לבנון השכנה מבפנים. כך גם המשיכו איראן ומשטר האייתוללות ליצור כאוס ולמוטט לחלוטין את סוריה. בשני המקומות הללו הקרעים בין חלקים שונים בחברה כבר היו קיימים, וכל שנותר למשטר האיראני לעשות הוא להעמיקם, להדגישם ולנצלם לטובתו.
בשנים האחרונות, ניסיונותיה של איראן ליצור קרע במצרים עלו בתוהו, על רקע היד הקשה של המשטר המצרי, שמוקיע כל פעילות חתרנית איראנית בשטחה. לא אחת המתיחות בין שתי המדינות הגיעה לשיאים חדשים, שגרירים הוחזרו לארצותיהם ופרשות של מעצרי מרגלים איראנים הושתקו. לאיראן ולמצרים היסטוריה מורכבת של עוינות. כך, למשל, קהיר אינה שוכחת שהרוצח של הנשיא המנוח אנואר סאדאת, ח'אלד אל־אסלאמבולי, היה איראני ושאת שמו הנציח המשטר האיראני ברחוב ראשי בבירה טהרן. אחרי הכל, איראן מצדה אינה שוכחת שאת השאה הפרסי, מוחמד רזא שאה פהלווי, הגדילה מצרים לעשות וקברה ברוב הדר בקבר מפואר בבירה קהיר עצמה.
המשטר האיראני השיעי, החותר להגמוניה אזורית, מתנגש שוב ושוב עם תפיסת ההגמוניה האזורית וההובלה המצרית. קהיר רואה את עצמה, לצד סעודיה, כמוציאה והמביאה של העולם המוסלמי הסוני. בתוך כך, היא חובקת את המוסד האסלאמי הסוני המוביל אל־אזהר, שממנו יוצאים פסקי הלכה או פתוות דתיות בהקשרים שונים של חיי המוסלמים, ושאת האימאם העומד בראשו היא מטפחת ביתר שאת כמי שמילתו נושאת משקל דתי (ומכאן פוליטי) רב בעולם המוסלמי כולו. החתרנות האיראנית להגמוניה אזורית ולהגדלת השפעתה באזור איננה מתיישבת עם השאיפות של ההנהגה המצרית.
בשנים האחרונות הגדיל משטר האייתוללות לעשות והחל, בשקט, לעסוק ב"שימור" קברי הצדיקים השיעים בירדן, בעיקר אלה הקרובים לגבול המשותף בין ירדן לישראל. גם תופעה זו לא זכתה להתייחסות מיוחדת בתקשורת הישראלית. המשטר הירדני, שיודע חולשה הולכת וגוברת בעשורים האחרונים על רקע הכלכלה הרעועה, נחילי הפליטים שנוהרים לתוכה מסוריה בשנים האחרונות ואזרחים פלסטינים רבים שהנהגת חמאס נהנית להתסיס מתוך מקום מושבה בעזה, מתקשה להתמודד עם התופעה. כמי שאמון על המשך השמירה על המקומות הקדושים לאסלאם, ובתוך כך על מסגד אל־אקצא, קשה לדמיין שמלך ירדן עבדאללה ישן ברוגע נוכח הניסיון האיראני המתמשך לחזק את אחיזת טהרן בממלכתו, גם באמצעות חיזוק חמאס וניסיונותיה הבלתי פוסקים "לגנוב" למשפחת המלוכה הירדנית את הבעלות על אל־אקצא.
אך ההנהגה האיראנית הנוכחית, זו שאינה מסתפקת באינוס, כליאה, תלייה והתעללות בנשות איראן אלא החלה לאחרונה בפרץ יצירתיות דרקונית וחולנית במיוחד לעקור ליפות מבין הנשים האיראניות את עינן הימנית כאות אזהרה למתנגדי השלטון, ולהרעיל רבבות תלמידות איראניות בגילי העשרה כנקמה על ההתקוממות נגד המשטר, חותרת להגדיל את השפעתה גם כאן - בישראל.
כך, בשקט־בשקט ומתחת לרדאר, צומח לו במדינת ישראל, ולמגינת לבם של גדולי האימאמים הערבים אזרחי מדינת ישראל הסונים, גרעין שיעי "כחול־לבן". הטפות שקטות לדרך האסלאם השיעית, צמיחת גרעינים תומכי המשטר העלווי בסוריה וזה השולט באיראן כבר אינם דבר הזוי ולא מוכר בחברה הערבית בישראל, וכמובן גם בקרב ראשי הרשויות הערבים בחלקה הצפוני של מדינת ישראל, ובתוכם בנצרת ובמקומות נוספים.
ככל שיעמיקו השסעים הפנימיים במדינת ישראל, כך יוקל המסע האיראני לחזק את אותו גרעין שהוזכר לעיל. במקביל, ככל שהחברה הערבית תמשיך להיות גורם שולי, רחוק מעיני התקשורת והממשלה, חלקים ממנה יוכלו להפוך בקלות לכלי שרת בידי גורמים עוינים דוגמת איראן. כפי שנעשה במדינות נוספות באזור, שבהן הפלגנות והקרעים נוצלו עד תום על ידי המשטר האיראני, כך ייעשה גם כאן. אם רק נאפשר זאת.
המשטר האיראני הוכיח שוב ושוב שהוא אינו בוחל בשום אמצעי להשגת המטרה - הגמוניה אזורית - ומה טוב יותר מאשר להיות הגורם המוסלמי שיצליח "להציל" את אל־אקצא מידי הציונים? מי שלא בוחל בהרעלה המונית של תלמידות, בעקירת עיניהן של נשים, בהרג מוסלמים במפרץ באמצעות חימוש החות'ים בתימן וברצח אזרחים אוקראינים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת במלחמה לא לו, לא יבחל ולו לרגע למוטט את "הישות הציונית" על יושביה. מוטב להתעשת ולהתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותבת היא חברת כנסת לשעבר