כולנו מכירים את ראש הממשלה בנימין נתניהו. יותר נכון, אנחנו מכירים את תדמיתו ופחות מכירים אותו כאיש חי ונושם, ובמיוחד באופן בלתי אמצעי את חזונו, אמונותיו ותפיסתו את תפקידו.

ממפגשים שהיו לי אישית בעבר עם ראש הממשלה, יצא לי להכירו כאדם ולא רק את תדמיתו מכלי התקשורת. ביבי (כמו שנהגנו לכנותו שלא באופן פורמלי) היה בעיניי בעבר משכמו ומעלה, דמות להערצה, נבון ואינטליגנטי, ידען ודעתן, איש ספר, רגיש, שופע כריזמה, צ'ארמר אמיתי, שקל מאוד להתאהב בו בשיחה אינטימית, ובמיוחד ציוני ואוהב ישראל; וכן - גם נהנתן בכל רמ"ח איבריו.

בשיחות עמו התרשמתי שלא רק באהבת ישראל עסקינן, אלא מדובר במין אמונה חזקה שלו שהוא בעצם משיח מודרני שנשלח מלמעלה כדי להגן על מדינת ישראל ולשמור על עם ישראל. הדאגה הקיומית למדינה, כפי שהיטיב לבטאה, יצרה אצלי לעתים תחושה של מוגזמות משיחית, אבל לדעתי כך הוא באמת תופס את עצמו בפרספקטיבה היסטורית.

בקפיצה למציאות של היום, אני רואה כמו כולם את המדינה משוסעת כשעם ישראל שלנו בכאוס עצום. אני שומע את הקולות ומקשיב לשיח שהפך להיות מורעל, משפשף את העיניים ומסרב להאמין שכך בפשטות מול עיניי נחרבת המולדת שלי, והעם נחלק לפי מפתח דיכוטומי – תומכים ברפורמה משפטית, או יותר נכון בהפיכה שלטונית, לעומת החלק האחר, שממש חושש מהפיכה כזאת ומאיבוד הדמוקרטיה הליברלית. פיצול פנימי אמיתי שנמנענו ממנו במשך 75 שנים, קרע אמיתי.ועם קצת אומץ אקרא לזה בשם היותר נכון לימים האחרונים: "מלחמת אחים", "שנאת חינם", ויש שכבר מקדימים ומדברים על חורבן בית נוסף.

אני נושא עיניי למנהיג הנבחר, לראש הממשלה, בהכירי את האיש, ולאט־לאט מתבהר לי כי בניגוד למה שמהודהד בתקשורת, "סחיט" ו"נגרר" - יש יד מכוונת, יד של מבין עניין, שכן רואה הכל, מבין את כל המשמעויות החמורות של מה שמתרחש, ומחליט לבד, או עם סיוע קרוב, באופן אקטיבי, להמשיך בדרך נחרצת שאותה, כך אני מאמין, הוא התווה מראש. "ימין על מלא" זאת לא רק ססמה. מאחוריה יש תיאוריה, יש תוכנית פעולה, ויש שלבי ביצוע מוגדרים.

נעזוב לרגע את מדינתנו הקטנה. 56% מהקולות בבחירות נישאים על גלי הבטחותיו להילחם בעוני, ביוקר המחיה ובשביתות, ולשמור על הדמוקרטיה, הביאו אותו לשלטון. לא, לא מדובר בראש הממשלה שלנו, אלא בהוגו צ'אבס, ששנים קודם לכן נכשל בהפיכה צבאית לכיבוש השלטון, ואף נשלח למספר שנים לכלא. צ'אבס כיהן ברציפות כנשיא ונצואלה מ־1999 ועת למותו ב־2013.

צ'אבס הינו דוגמה בולטת לשימוש אפקטיבי במניפולציות תקשורתיות ערמומיות, שנקראות בשם "דיקטטורת ספין", העושה שימוש בפסאודו־דמוקרטיה כדי לחתור בעצם תחת הדמוקרטיה עצמה ולבסס דיקטטורה מודרנית מסוג חדש.

המונח "דיקטטורת ספין" נטבע בידי פרופ' סרגיי גורייב ופרופ' דניאל טריזמן כשיטת שלטון חדשה שהופיעה במאה ה־20 והחליפה את שיטות "דיקטטורת האימה" שקדמה לה. בעולם המודרני והגלובלי, שבו יש גישה קלה למידע וריבוי אמצעי תקשורת, כולל רשתות חברתיות, ניתן להשיג שליטה בציבור באופן "דמוקרטי", לרבות בחירות, כאשר השליטה מושגת על ידי ספינים בולטים, יחצנים, שימוש ציני בחוקים והשתלטות על השיח הציבורי.

אם נבחן מספר מנהיגים בעולם, נראה כי המדיניות של חלק מהם עונה על ההגדרה של "דיקטטורת ספין", ובהם רג'פ טאיפ ארדואן הטורקי, שי ג'ינפינג הסיני, ויקטור אורבן ההונגרי ומטאוש מורבייצקי הפולני. הם הצליחו ליצור "נרטיב" משלהם, תוך שהם מעניקים אשליה שהם מנהיגים דמוקרטיים ואפקטיביים – וכך הצליחו לצבור כוח, להיות פופולריים באמת, בעוד למעשה הם קודם כל משרתים את האינטרסים של עצמם.
דיקטטורות מסוג זה מוסתרות מעיניהן הפקוחות של המערכת המשפטית, המוסדות הדמוקרטיים והתקשורת החופשית, ולכן כאשר הן מצליחות, הן בדרך כלל נוטות גם לתופעות של שחיתות.

פילוג נוראי

ובחזרה אלינו. כולנו מסכימים על כך שהבחירות האחרונות היו דמוקרטיות. לאחר הניצחון בבחירות, התגבשה על פי התוכנית המקורית הדרך ל"מלוכה" ולדיקטטורת הספין. אם מנתחים אנליטית את מה שאירע, החתירה הייתה לשליט יחיד, שנבחר אומנם דמוקרטית, אבל על פי תוכנית סדורה הוא בעצם הופך לדיקטטור. דיקטטור הזוכה לפופולריות, לאהדה ואפילו להערצה מהבייס שלו.

מנהיג המצליח לגרום לחבריו למפלגה לשמור מצד אחד על "שתיקת כבשים רועמת" (עם מעט יוצאים מהכלל), אך מצד שני הם מספיק בוטים וצעקנים כדי ליצור דה פקטו את הפילוג הנוראי בעם. כל זאת על מנת לבדל את "אנשי שלומנו" מהאחרים, תוך שהם גורמים לשנאת המחנה המתנגד ולתיוגם כאנרכיסטים בוגדים וכו'. קל להבין את שתיקת הליכודניקים, כיוון שגורלם נקבע על ידי השליט היחיד.

סוגיית התמיכה הלא מסויגת של מפלגות הקואליציה הולכת ומתבררת, כשמעמיקים לעיין בהסכמים הקואליציוניים, שם עולה משפט מפתח שמסביר את השלב השני של מניפולציית הספין. בהסכמים יש סעיף אחד שנראה תמים לכאורה, וקובע בעצם ששום חקיקה לא תקודם עד שתושלם החקיקה של הרפורמה המשפטית. מה היה כל כך חשוב לקבוע משפט ממסמר כזה?

כשבוחנים את הסעיף לנוכח תיאוריית "דיקטטורת הספין", זה נראה ברור ומובן. כדי להגיע למטרה, יש להחליש או למחוק את הרשות השופטת, שהיא זאת שמגינה עלינו ושומרת עלינו כמדינה דמוקרטית ליברלית. כאן, בסעיף המַתְנֵה האמור, בעצם מובהר כי האינטרסים של כל השותפים שחברו יחד לקואליציה יתקיימו אך ורק אם יתמכו בראש ובראשונה בקו שהתווה המנהיג. ה"רפורמה המשפטית" אמורה לקבוע, בין השאר, שאין יותר רשות שופטת עצמאית, ומי יהיו שופטי ישראל, כי בג"ץ לא יוכל להגן עלינו ולא יוכל עוד לבטל חוקים לא חוקתיים של הקואליציה, ועוד.
כמובן שהיועצים המשפטיים, שהם שומרי הסף, יהיו על פי התוכנית "מטעם", ועוד ועוד תופינים שמקרבים את המנהיג למטרתו האמיתית. הצרכים האמיתיים של העם – המלחמה ביוקר המחיה, המלחמה בפשע ובאלימות, קידום החינוך, הגברת הביטחון, איכות הסביבה ועוד – נדחקים לתחתית, וכמובן שאלה מותנים קודם כל ביישום ההפיכה המשפטית־משטרית.

כמובן שהשליטה במערכת המשפט אינה חזות הכל. אם נעמיק הבנתנו בספר "דיקטטורת הספין", נמצא עוד מוטיבים המתאימים למצבנו: תעמולה נמרצת שנועדה לשכנע כי רק המנהיג הוא היכול ואין ממש כל אלטרנטיבה; חיסול התקשורת החופשית; יצירת ערוצים מטעם וביטול ערוצי תקשורת "עוינים" או שליטה בהם. כל זה כדי ליצור אשליה אצל האנשים הפשוטים שהמנהיג נלחם עבורם באליטות הפריבילגיות ומביא להם הכרה ותמיכה בינלאומית.

ככל שמנהיגנו יתחפר, במהלך או לאחר השהיית החקיקה שעליה הכריז השבוע, בניסיון להשלים את תוכניותיו תוך התעלמות מוחלטת ממה שקורה במדינה המתפרקת, אני צופה הגברת עוצמת ההתנגדות. כל קריאה בשמות גנאי לטובי בניה של המדינה, רק תעצים את ההתקוממות.
חרף הבחירות הדמוקרטיות שאותן עברנו, לא תוכל ממשלת ה"ימין על מלא" להוכיח את תקפות "דיקטטורת הספין", ולא תוכל ליישמה בארצנו. גם המלחמה המוטרפת בבג"ץ לא תסייע לה, מה שעלול להביא למשבר חוקתי נוראי, ולהוסיף פגיעה מחרידה חיצונית ופנימית, לצד הפגיעה הביטחונית שהולכת ומתעצמת.

אבל למרות הכישלון המסתמן של ההפיכה השלטונית, ואף שבשלב זה נראה כי הדיקטטורה מתרחקת, הנזקים לחוסנו של העם ולכידותו כבר נגרמו. נזק עצום למדינתנו היחידה, מדינת ההייטק המתוחכמת והמובילה. בנוסף נגרמה פגיעה במוטיבציה של אזרחי המדינה להמשיך ולתרום למדינה, ואין יודע כמה זמן ואילו מאמצים יידרשו לאיחוי הקרעים.