כמעט תשע שנים חלפו מאז שחיינו השתנו ללא היכר בהרבה מאוד מובנים ובצורה מאוד משמעותית. השגרה היא לא אותה שגרה כפי שידענו והכרנו קודם לכן. הכל הפך מורכב יותר. מיום הלווייתו של גיל-עד ועד היום ההתמודדות שלנו עם השכול נוגעת במישורים הציבוריים והפרטיים גם יחד. אין ספק שהתמהיל של האבל האישי והציבורי מייצר מורכבות, בעיקר בימים אלה של רצף מועדים, אבל העשייה הציבורית האינטנסיבית מעניקה כוח, וכיום אנחנו יודעים להודות שהחיבור בין השכול האישי לציבורי, על כלל השלכותיו המורכבות, הוא מהגורמים המרכזיים שעוזרים לנו לצלוח את השגרה לאורך השנים הללו. זאת בזכות עם ישראל בארץ ובתפוצות, שמאז האובדן ועד היום ממשיך לעטוף אותנו ולחזק את רוחנו.
אותו היום שבו השתנו חיינו מקצה לקצה מלווה אותנו בכל צעד בחיינו, אך דווקא מתוך השבר נחשפנו לקהלים ולציבורים שלא באמת הכרנו, הרגשנו את עם ישראל במלוא הדרו ועוצמות הרוח, האחדות, הסולידריות ושותפות הגורל שטמונים בו. במשמעות הזו אין מזור לכאב האישי, אבל היא זו שהעניקה לנו את הכוחות לפעול ללא לאות לחיזוק השורות והאחדות בין המגזרים השונים בחברה הישראלית לצד חיזוק הקשר עם אחינו בתפוצות.
בימים האחרונים עברה בקריאה טרומית הצעת חוק יום האחדות לקראת כניסתו לספר החוקים של מדינת ישראל וקביעתו כיום ממלכתי בלוח השנה העברי. במסגרת הצעת החוק, הושם דגש על ערך האחדות והסולידריות בחברה הישראלית על ידי ציון יום האחדות בסמוך לציון יום השנה להירצחם של גיל-עד, איל יפרח ונפתלי פרנקל. ההבדל בימים הסוערים האלה בין שנאה לאמפתיה ובין איבה לאהבה טמון בהיכרות בלתי אמצעית עם הצד השני, וזה מה שכל כך חסר לנו היום. לצערנו, ההיכרות של מרביתנו היום עם מגזרים אחרים שאיננו מכירים בחברה הישראלית - נעשית בתיווך מהדורות החדשות בתקשורת שבוחרות להתמקד בנפרד ובשונה. כמשפחות שחוו בשעת כאבן את רגעיה היפים של התקשורת, שידעה להעביר את החיבוק הגדול שקיבלנו מעם ישראל, כואב לנו לראות כיצד היא מחמיצה את שעתה הגדולה ביכולת להעברת מסרים של אחדות ופיוס.
לכן, לנוכח המצב החברתי המעורער והשסע העמוק וחסר התקדים שהולך ונפער בעם, קיבלנו החלטה לקיים את מיזם "הסלון הישראלי". במסגרת מיזם זה שמתקיים בשותפות עם ארגונים ועמותות משמאל ומימין, במהלך עשרת ימי התשועה המצוינים בין יום השואה ליום העצמאות, נפתח את הלב והסלון ונקיים מעגלי שיח בבתיהן של משפחות ישראליות רבות בכל רחבי הארץ. במהלכם נסתכל האחד לשני בעיניים, נכיר ונשמע את הכאב האחד של השני. במסגרת המיזם ייערכו מאות מעגלי שיח של מארחים ואורחים שמגיעים ממגזרים שונים ובעלי דעות שונות בחברה הישראלית. בימים הסוערים הללו המרחק בין שנאה והסתה לאמפתיה ואהבה יצטמצם באמצעות היכרות של הצד השני והקשבה לו - זה מה שחסר לנו. פשוט לראות אחד את השני.
אנו בימי חול המועד פסח המסמל את היציאה מעבדות לחירות של עם ישראל. זהו חג שבו כולנו מתכנסים יחדיו. כמו שאנו נדרשים לבער את החמץ, כך עלינו לבער מקרבינו רגשות שליליים. פחות משבוע לאחר מכן יפקוד עם ישראל בהמוניו את מאות בתי העלמין ברחבי הארץ. מעל רבבות הקברים לא יצוינו עמדותיהם האידיאולוגיות של אלה שחירפו נפשם למען עם ישראל, וגם בימים שבהם ייהום הסער ומתגלעות בינינו מחלוקות קשות, אסור לנו לשכוח כי אחדותנו כעם היא מקור עוצמתנו. הרב זקס ז"ל נהג לומר שכאשר אנו נמצאים עם מי ששונה מאיתנו, אנחנו גדלים. בואו נצמח יחד. מתוך אותו כאב, מתוך אותם אתגרים, מתוך המכנה המשותף הרחב שלנו כעם.
הכותבת היא מרצה וממייסדי יום האחדות ומיזם "הסלון הישראלי". אמו של גיל־עד שער ז"ל, אחד משלושת הנערים שנחטפו ונרצחו ב־12 ביוני 2014 בידי מחבלים פלסטינים