המדינה מפולגת ומשוסעת מאי פעם. המשפט הזה נשמע ללא הרף. במשפט יש בעיה אחת: הוא לא נכון. הקביעה הזו מתעלמת מקבוצה ענקית באוכלוסייה - הליברלים. אנחנו, מקדשי החירות, מפוזרים בשמאל, במרכז ובימין.

ח"כ מהליכוד: "אני ולוין בנתק. מבן גביר צפויות בעיות"
סקר מנדטים של 'מעריב' חושף: נתניהו עולה, וכמה קיבל גנץ?

רובנו חילונים, אך לא מעט מאיתנו דתיים ומסורתיים, וכשמחברים את המספרים, התמונה ברורה: אנחנו הרוב בישראל, וזו העת שלנו - המחנה הליברלי - לשים את המחלוקות בצד, להתאחד תחת דגל החופש ולהשמיע את קולנו. במשך שנים תעמולה שקרית והסתה הפרידו בינינו. פוליטיקה מקטבת ושימוש בטקטיקת "הפרד ומשול" סחפו אותנו למחנאות, שהידרדרה למציאות מאתגרת: על כולנו שולט מיעוט שמרני.

יש בינינו - הליברלים - חילוקי דעות. נקודת המחלוקת העיקרית נוגעת, כנראה, בשאלת הסכסוך עם הפלסטינים. זה גם האמצעי העיקרי המשמש לפלג אותנו, אבל בחודשים האחרונים ראינו שאת כולנו מאחדת תפיסת עולם פשוטה אחת: חיה ותן לחיות. או במילה אחת: חופש.
מפריע לנו אי־השוויון בנטל, ואנחנו כמהים לחוזה חדש בין משלמי המסים לאלו המשתמשים בהם. אנחנו מבינים שלכל מגזר יש צרכים, ורוצים למצוא את שביל הזהב לשילוב אמיתי של כולם בחברה. חשוב לנו שוויון ההזדמנויות. אנחנו אולי חלוקים על הדרך, אבל מאמינים שאפשר להגיע להסכמות.

אם תמכנו בליכוד - פיטורי גלנט, וקידום מהלכים שערורייתיים כחוקי המתנות ותקצוב בלתי מוגבל למעונות ראש הממשלה - הבהירו שנחצו גבולות שלא אמורים להיחצות. יש לנו ביקורת על מערכת המשפט, אך אנו לא רוצים להעניק לפוליטיקאים כוח בלתי מוגבל. אנחנו רוצים שיהיו מגבלות - גם על חברי הכנסת שבחרנו. אנחנו מבינים שזה טירוף להסיר את הבלם היחיד על הממשלה - בג"ץ - מבלי להחליפו באחר.

נכון, כשבוחנים את מפלגות האופוזיציה עם זכוכית מגדלת - אפשר להבחין בהבדלים מהותיים. אבל כשעושים זום־אאוט, השוני ביניהן בשנת 2023 הופך לזניח. למעשה, בראי החוקים האנטי־ליברליים, יש עתיד ומרצ הן אותה מפלגה, וגם חלק מחברי הכנסת בקואליציה כבר הוכיחו שהם עצמם חלק מהמחנה הליברלי כשהתבטאו נגד הרפורמה, במחיר פגיעה אנושה בקריירה שלהם.

לכן הגיעה העת למפץ הגדול בפוליטיקה הישראלית. איחוד כל הכוחות הליברליים בכנסת ומחוצה לה כדי לייצר אלטרנטיבה חדשה. זה הזמן ללחוץ על שאר המנהיגים לבלוע צפרדעים, לשים בצד מחלוקות, ולהתכנס לגוש אחד. כך נייצר מרכז כובד חדש של הרוב הליברלי. באמצעות פריימריז פתוחים, כולם יהיו מוזמנים בו לשבת סביב שולחן - שבו לאיש לא יהיה כוח סחיטה.

זה לא קל, אך המאמץ ראוי. דמיינו מדינה שיש בה חופש אמיתי. שיש בה תחבורה ציבורית בשבת בין יישובים חילוניים, ואוטונומיה אמיתית לציבורים חרדים לחיות לפי תפיסת עולמם. דמיינו מדינה שבה כל אחד יכול להתחתן עם מי שבא לו. דמיינו אותנו חוזרים לכבד ולאהוב את הדת. דמיינו את שכנינו, ערביי ישראל, חיים בביטחון וברווחה כלכלית - ולא כתלות בהרכב הקואליציה. דמיינו ערבות הדדית אמיתית, וממשל שמשרת את הציבור במקום את עצמו. זה אפשרי.

זה יקרה אם נתמוך במיזמים כמו "הרבעון הרביעי", שלוחצים על המפלגות לזנוח את הקיצון ולבסס פוליטיקה של טוב משותף ותקווה. זה יקרה אם נסרב להקשיב לנרטיבים מפלגים כמו "ישראל הראשונה וישראל השנייה" ובמקום זה נאזין למשל לפודקאסט "מפלגת המחשבות" שמציג את חשיבות הסיפור המשותף. זה יקרה אם נפסיק להניח שמי שחושב אחרת הוא בוגד או פשיסט, ונחפש את המכנה המשותף.