ברגעים אלה הכאב עדיין טרי, והמציאות החדשה עוד לא נתפסת. בלתי ניתן להעביר במילים ספורות מי היה הרב גרשון אדלשטיין ז"ל. איך ניתן לתאר דמות שעוצבה ב־100 שנות חיים רצופות, בעבודה תובענית של שיפור עצמי וחינוך מוסרי? הייתה זו דמות מופת של לימוד אינטנסיבי מימיו הראשונים כילד קטן בליטא ובהמשך כעולה חדש חסר כל, ועד יומו האחרון ממש – שלשום בבוקר.
לימים סופר על לימוד משותף עם אביו, שבהמשך התמנה לרבה של רמת השרון, יחד עם אחיו הצעיר. בצריף מט לנפול, ישובים על ארגזי עץ ושלושתם לומדים מספר אחד בודד, ששרד איתם את טלטולי הדרך. מחוסרי פרנסה ואופק כלכלי, אך בלבם אהבה יוקדת ללימוד התורה.
היה הוא מהמחזור הראשון של תלמידי ישיבת פוניבז' בבני ברק, ובהמשך היה לאחד מהמלמדים הראשונים בישיבה ובהמשך אף התמנה לראש הישיבה, תפקיד שבו שימש בפועל עד שלשום. יום לפני כן עוד מסר שיעור בפני מאות בחורים. מעולם לא הפסיק להגות בתורה, ללמוד ולחקור לרכוש ידע חדש. לשפר ולשייף, לדייק ולחזור ולדייק - עוד תכונת נפש ועוד מידה ממידותיו התרומיות.
אך לא רק לעצמו ובישיבתו למד ולימד, על כל העולם היהודי הייתה פרושה מצודתו. עשרות אנשים היו פוקדים את מעונו דבר יום ביומו, לשמוע עצה, לקבל ברכה, לפרוק כאב ולקבל עידוד. אנשי ציבור ומנהיגים, רבנים ואף אנשים מן השורה.
גם אני זכיתי להתייעץ איתו לפני כשלוש שנים, בשעות צהריים, על כיסא פשוט בפינת המטבח שלו. לא היה לו משרד בביתו. פינה הוא לי כרבע שעה מזמנו המדוד והיקר, והוא ממרומי 97 שנותיו האזין לכאב, נתן עצה, וידא שהובנה היטב ואף בירך מעומק לבו, רגעים שלנצח ייחרתו בלבי. גדול היה האיש, גדול בתורתו, גדול באישיותו, גדול במעשיו הטובים. נסע הוא למנוחות ועזב אותנו לאנחות.