בשבוע האחרון מתרחש בברלין אירוע יוצא דופן, בעל משמעויות היסטוריות נדירות. בארץ הוא זכה לזרזיפי פרסום דלילים, אבל בעולם ובגרמניה הוא קיבל חשיפה גדולה: ה־SPECIAL OLYMPICS, אולימפיאדה לאנשים עם מגבלות קוגניטיביות (תסמונת דאון, אוטיזם, הנמכה קוגניטיבית, מוגבלות שכלית התפתחותית). באירוע משתתפות כמעט 200 מדינות עם כ־7,000 ספורטאים המתחרים ב־26 ענפים. ישראל שלחה משלחת של 35 ספורטאים בענפי האתלטיקה, ג'ודו, שחייה, אופניים, טניס שולחן, כדורגל ובאולינג.
"למעלה ממיליון יהודים נלחמו": משרד העלייה והקליטה מציין את יום הניצחון
האולימפיאדה נפתחה באצטדיון האולימפי שבו נפתחה אולימפיאדת 1936 והיא מתקיימת ברחבי ברלין. ישראל כבר זכתה - עד למסירת הטור הזה - במדליות זהב בריצה ובטניס שולחן, וזקוקה לעוד מדליה מוזהבת אחת כדי לשחזר את ההישג מאולימפיאדת אבו דאבי לפני ארבע שנים, לצד שלל מדליות כסף וארד.
להישגים הללו יש משמעות עצומה לספורטאים, להוריהם, למאמניהם המסורים ולצוות הניהול הקשוב והתומך, שאין מילים שיכולות להגדיר - או אפילו לתאר - את ההשקעה וההקרבה שלהם. לא ניתן להיחשף למעגל הספורטאים הללו וסובביהם בלי לעבור חוויה מזככת ומשנה פרופורציות. אין שמחת ניצחון שתשווה, בחוויה שהיא מייצרת, לשמחת הניצחון של הספורטאים הללו.
אבל מעבר להישגים הספורטיביים קיים ההקשר: עצם קיומה של אולימפיאדת נכים שמשתלטת על כל פינה בברלין, הוא סיפור היסטורי מטורף שהדליק את דמיונה של התקשורת העולמית. זו שלבה לא גס באירוע, בניגוד לגישתה של התקשורת הישראלית שחיוביותו המובהקת של האייטם היא החוסמת אותו (מלבד "מעריב", שהקדיש כתבת מגזין לאירוע).סיפור ברלין והנכים מלידה מתאר את המהפך הדרמטי בגישת המין האנושי לחבריו בעלי הצרכים המיוחדים. להמחשת גודל המהפך, להלן ציטטה מ־1927: "עדיף לעולם, אם במקום לחכות להוצאתם להורג של הצאצאים המנוונים בשל פשעיהם העתידיים, או לתת להם לרעוב למוות בשל אווילותם, תוכל החברה למנוע מאלה שאינם ראויים במובהק להמשיך ולהרבות את בני מינם. שלושה דורות של אימבצילים הם די והותר...".
בניגוד לרושם המיידי, זו לא ציטטה מכינוס היסוד של המפלגה הנאצית במינכן, אלא ציטטה מפסק דין של בית המשפט העליון בארה"ב מפי השופט אוליבר וונדל הולמס, שברוב של שמונה נגד אחד אישר עיקור כפוי של אנשים עם מוגבלויות במדינת אינדיאנה. בית המשפט האמריקאי אומנם עצר צעד אחד לפני גרמניה הנאצית, אשר דגלה לא רק בהגבלת יכולת ההולדה של אנשים עם מוגבלויות אלא ברצח שלהם, אבל הגישה שראתה בהם תקלה שיש לעקרה מן השורש שלטה בכיפה. למרבה המזל היא עברה לחלוטין מן העולם והתחלפה בגישה הפוכה, המודדת חוסנה של חברה בהתייחסותה לאושרן של החוליות החלשות שבה.
הקורבן של שבט קנדי
המקום שבו התחולל סיבוב הפרסה בגישה לנכים הקוגניטיביים הוא אחוזת משפחת קנדי בהיאניס פורט במסצ'וסטס, שממנו צמחה תנועת האולימפיאדה לאנשים עם צרכים מיוחדים, ה־SPECIAL OLYMPICS. הסיפור נשמע כמו סיפור מהאגדות כיאה למשפחה שהיא מאז 1960התחליף האמריקאי הלא פורמלי למשפחות המלוכה באירופה, ובפרט בבריטניה.
לקנדים הייתה אחות נסתרת, שאותה הסירו מכל פרסומי המשפחה. האחות המועלמת הייתה רוזמרי קנדי, ילידת 1918. המשפחה סירבה להכיר במיוחדותה, התביישה בה והסתירה אותה, עד שבגיל 23 שלחו אותה לתקן את הפגם באמצעות ניתוח כריתת אונה מהמוח. הניתוח לא רק שלא "ריפא" אותה, אלא החמיר בצורה דרמטית את מצבה והותיר אותה משותקת ונעדרת יכולת תקשורת סבירה. היא אושפזה במוסד עד למותה בגיל 86.
בשלב מסוים נחשף הסיפור על ידי אחותה הצעירה ממנה בשלוש שנים, יוניס קנדי שרייבר, שהושפעה יותר מכל אדם עלי אדמות ממה שעוללה המשפחה לאחותה: היא הקימה את הספיישל אולימפיקס והקדישה לו מאז את חייה, ובמקביל הקימה מרכז לקהילה של אכפתיות, המתווה חינוך מקיף בדגש על מוגבלויות.
1,200 בתי ספר בארה"ב ובקנדה אימצו אותו, ומפעלה האולימפי הכניס אותה להיכל התהילה האמריקאי לנשים. היא הייתה לאישה הראשונה שהופיעה על מטבע בעודה בחייה. ה״ספורטס אילוסטרייטד״ המיתולוגי בחר בה ב־2009 לספורטאית השנה, ובאותה שנה היא הייתה גם האדם הראשון שלא כיהן כנשיא או כגברת ראשונה, שדיוקנו הוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומיים של מכון סמית'סוניאן, מוקפת בארבעה ספורטאים של הספיישל אולימפיקס.
אבל באולימפיאדה הזאת הסיפור הגדול הוא כיבוש ברלין על ידי אלפי הספורטאים המיוחדים, שיש בו סמליות נפלאה. כי שם, במרחק הליכה ממלונה של המשלחת הישראלית, במטה סודי ברחוב טירגרטן 4, נולד מבצע ההשמדה בגז הראשון שבא לעולם כדי לחסל את "הבלתי כשירים" הפוגעים בטוהר הגזע הארי. שם המבצע: T4 אותנסיה.
זה המטה שממנו יצאה באוקטובר 1939 ההוראה לאסוף את הילדים המיוחדים לטיפול מרפא בטירות מבודדות ברחבי גרמניה, טיפול שהחל והסתיים ביום הגעתם, כשנכנסו לטיהור במקלחת, שבברזיה הוזרם גז ציקלון B במקום מים.
כשהציבור בגרמניה קלט את האמת מאחורי T4 אותנסיה, התעוררה מחאה פנימית שאותה הובילו קרובי הנרצחים והכנסייה. היטלר נבהל מההתקוממות הפנימית הנדירה הזאת. הוא הורה להפסיק את המבצע ואף טרח להפיץ בתקשורת שזה היה לא בידיעתו. היסטוריונים גילו כי המקצוענים שהתמחו בהמתה בגז, ושנותרו מובטלים כשהמבצע הופסק לאחר שהספיקו להשמיד 200 אלף נכים, הועמדו לרשות הפתרון הסופי של הבעיה היהודית - ועד מהרה הפכו לחוד החנית שלו. אגב, אי אפשר שלא לציין במאמר מוסגר כי שום מחאה עממית לא פרצה בציבור הגרמני נוכח השמדת היהודים.
כן, טוב מנעוריו
חלפו רק 84 שנים מיום השקת הפרויקט שנקרא T4 על שם כתובת הבית היהודי המוחרם שבו שכנה מפקדתו, עד אשר כל סביבתו במרכז ברלין "נכבשה" על ידי אלפי הספורטאים האלה שגברו על כל המכשולים והוכיחו שאנשים עם מגבלות קוגניטיביות יכולים לתרום לחברה בתפקידים מועילים, וגם להצטיין בספורט. המחזה בטקס הפתיחה שבו 100 אלף גרמנים מריעים להם, הוכיח שכשקיימת הרוח הנכונה - אין כוח שיכול לעמוד בדרכה.
התעלות הרוח האנושית שנרשמה ברגע ההכתרה ההיסטורי באצטדיון האולימפי בברלין של המהפך שהתחולל בגישה - של גרמניה בעיקר - לבעלי הצרכים המיוחדים, משיקה לוויכוח בין פרשני המקרא בשאלה אם משמעות הפסוק "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא) היא שהרוע טבוע בו גנטית, או שהוא נרכש מאוחר יותר. אף שהפרשנות המילולית נוטה לאפשרות השנייה, הפרשנות המקובלת היא זו של רש"י והרמב"ן כי מדובר בתכונה מולדת וכי כל אדם נושא עמוק בצקלונו הנפשי את האופציה של שימוש בציקלון B.
בטקס הפתיחה נוצר רושם הפוך. נראה שהטוב הוא המולד באדם והרוע נרכש בהמשך מסביבתו. בשבוע שעבר, כשניתנה לי הזכות כנשיא ספיישל אולימפיקס בישראל לצעוד בתוך המשלחת הישראלית במצעד הפתיחה בברלין, הרגשתי תחושת התעלות וגאווה להימנות עם המין האנושי יחד עם הספורטאים הנפלאים הללו מ־200 מדינות, כחלק ממשלחת המדינה היהודית. משם, זה נראה כי יצר לב האדם בכלל טוב מנעוריו.
משלחת ישראל לאוליפיאדה הזאת במקום הזה נושאת, כמובן, מטען כפול ומכופל. שגריר ישראל בגרמניה, רון פרושאור, שאירח את המשלחת הישראלית ערב פתיחת המשחקים ביום שישי שעבר בבית האדום ששימש את עיריית ברלין בתקופת וילי ברנדט, הפליא לתאר את תהפוכות הגורל ברגע שבו גרמניה מזמינה מישראל טילים פרי הגניוס היהודי כדי להגן על אדמת גרמניה.
לסיום, משפט לא קל עבורי, אך ההגינות מחייבת. גרמניה ארגנה אירוע מדהים, בלב פתוח ואהבה שהזכירו לכל שקיימת גם גרמניה של גתה, שאמרתו "אין אדם יכול תמיד להיות גיבור, אך הוא יכול תמיד להיות אדם" ראויה להיות המוטו של כל השותפים ליצירה המופלאה הזאת הקרויה
SPECIAL OLYMPICS.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד.