הדרך של בוגרי קורס 186 לקו הסיום של קורס טיס לא הייתה קלה. זה משפט שנכון בכל הסיום של הקורס הארוך והתובעני הזה, אבל במקרה של 186 זה נכון יותר. ערב הגיבוש שלהם במרס 2020, המגיפה העולמית הגיעה גם למדינת ישראל. הגיבוש בוטל, בחינות הבגרות נדחו והם נאלצו לוותר על מסיבת סיום התיכון.
ליוויתי אותם מיום גיוסם כמפקד בית הספר לטיסה וראיתי אותם מתמודדים עם אתגרי הגיוס לצה״ל והדרישות הגבוהות מהרגע הראשון בקורס. אבל שום דבר לא הכין אותם למה שקרה בנובמבר 2020. רק ארבעה חודשים אחרי גיוסים הם איבדו חבר וכך גם אני. ליהוא בן בסה ז״ל, בן הקורס שלהם, נפל בתאונה אווירית יחד עם מדריכו סא״ל (מיל׳) איתי זיידן שהוא בן גילי וחברי שנים רבות.
ליהוא ואיתי יצאו לטיסת מיון מספר 9 וממנה לא חזרו. התאונה הקשה הזאת זעזעה את כולנו. שעות אחרי התאונה פגשתי אותם, המומים וכואבים, עומדים בגשם כבד בלווית חברם, מחבקים את המשפחה של ליהוא ושואלים את עצמם ואת מפקדיהם איך ממשיכים מפה.
בשבועות שלאחר התאונה קיבלתי מהם את התשובה. התשובה הייתה רעות, אחריות ונחישות. הרגע הקשה הזה גרם להם לתמוך האחד בשני ולהיות שם האחד בשביל השני. האסון גרם להם לחשוב שוב למה בחרו במסלול כל כך תובעני, בחרו לסכן את חייהם בשירות כלוחמים ובחרו להיות קצינים בצה״ל.
כשהבינו שהמשימה שלשמה נהרגו ליהוא ואיתי היא משימה נעלה של הכשרת הלוחמים האווירים של מדינת ישראל ואין מישהו אחר שיעשה זאת במקומם, הם הפנימו וקיבלו את כובד האחריות, זקפו ראש ועטו קדימה בנחישות. אף לא אחד חתם ויתור בעקבות התאונה.
סיימתי את תפקידי כמפקד בית הספר לפני כשנתיים ומקורס 186 נפרדתי על פסגת המצדה, שם הענקתי להם את סיכות הקצונה בסיום השנה הראשונה של הקורס. בשעת הזריחה על ההר שסוחב אלפי שנות מורשת יהודית, אמרתי להם שאמנם השמיים הם הגבול ולשם הם שואפים, אך הרגליים צריכות להישאר נטועות חזק בקרקע ואת הארץ שלנו הם צריכים להכיר ולאהוב דרך הרגליים. אפשר להיות מוכשרים וגם צנועים, אפשר להיות מקצועניים וגם ערכיים. לשמחתי כאלה הם היום.
הם מסיימים היום מסע מפרך של 3 שנות קורס אך זוהי רק תחילת הדרך הארוכה שלהם. לפניהם עוד אתגרים רבים של הכשרה אך בעיקר משימות מבצעיות ואחריות כבדה לכך שאזרחי מדינת ישראל יוכלו לישון בשקט. את הקורס הם מסיימים בעיתוי מיוחד- יום חיל האוויר בסימן ״75 שנות עוצמה אווירית ועוצמה ישראלית״ שבו אנו לומדים ממורשת החיל, זוכרים את המחירים הכבדים ששילמנו בגנה על הארץ ומתגאים בצה״ל ובמדינה שלנו.
חיל האוויר הוא כוח מגן אסטרטגי ועוצמתי אך הוא קודם כל פסיפס של אנשים מעולים מכלל החברה ההישראלית. היום בוגרי הקורס מצטרפים לשורת הקצינים בצה״ל שיפקדו על אנשי החיל, יובילו אותם למורכבות שבמשימות אך גם יחברו, ילכדו, ויאחדו את השורות בשעות הקשות.
בוגרים יקרים, מאיר שלו ז״ל כתב שהאדם זקוק לשתי פסגות- על האחת לעמוד ואל השנייה לשאוף. יגעתם והגעתם לפסגה הראשונה. עצרו והתגאו לרגע, הכירו תודה למשפחות שלכם ולמי שעזר לכם בדרככם ליעד, יאספו כוחות וצאו להמשך הדרך המפרכת שעוד לפניכם עלו והצליחו!
