התיקון לחוק יסוד: השפיטה בדבר צמצום עילת הסבירות עבר בכנסת, ועתירות הוגשו לבג"ץ לביטולו. אתם במתח? לא מכבר, ההסדר בחוק עובדים זרים ובתקנות הפיקדון שנועד לתמרץ עובדים זרים לצאת מהארץ בוטל על ידי בג"ץ. ביטול החוק זכה לקיתונות של רותחין מחברי הקואליציה ולברכות מהאופוזיציה. ובכל זאת, פסק הדין מאפשר לנו הצצה לעולם המורשת של נשיאי בית המשפט העליון בשלהי הכהונה שלהם, וייתכן שיעיד אף על החלטת בג"ץ העתידית בעתירות הנוכחיות.
מודי'ס בהודעה חריגה: "המתיחות הפוליטית עלולה לפגוע בכלכלת ישראל"
אלמוג כהן בהאשמה חסרת תקדים: "היועמ"שית מנסה להחיות מחדש את המחאה"
כל מנהיג טוב מקווה להשאיר אחריו מורשת. נשיאי ונשיאות בית המשפט העליון אינם שונים בהיבט זה. המורשת שלהם כשל שופטים עליונים נקבעת על ידי פסקי הדין שהם משאירים אחריהם. בחינה של התנהגות נשיאי בית המשפט העליון בישראל מלמדת כי בסוף תקופתם הם בוחרים להשאיר פסקי דין משמעותיים אחריהם. נקודה נוספת היא הדרך שבה הם בוחרים לעשות זאת – שליפה של תיק ששכב על המדף מספר שנים, וסיום הדיון בו בפסיקה אקטיביסטית.
לדוגמה, אהרן ברק שסיים כהונתו כנשיא בשנת 2006, שלף בשנת 2005 את התיק של רודריגז טושביים, ששכב משנת 1999 על המדף, וקבע באופן תקדימי את מה שידוע כבג"ץ גיור קפיצה – קרי ניתן לקפוץ לחו"ל, להתגייר כיהודי רפורמי ולחזור לארץ, ופקיד משרד הפנים ירשום אותך כיהודי על פי חוק השבות. בשנת 2005 פסל בג"ץ בראשות ברק את הוראת נוהל שכן בעתירת ארגון "עדאללה", ששכבה על המדף משנת 2002. שני תחומים נפיצים שבהם נקבעו תקדימים הומניסטיים: דת ומדינה וביטחון.
דורית ביניש, שסיימה כהונתה ב־2012, ביטלה בשנה זו את חוק טל בעניין גיוס בחורי ישיבות, עתירה ששכבה על המדף משנת 2007. אשר גרוניס, ששימש נשיא אחרי ביניש, סיים את כהונתו בשנת 2015. הוא נחשב שמרן, אך חתום על ביטול חוק המסתננים בשנת 2013.
מרים נאור סיימה כהונתה ב־2017 והספיקה באותה שנה לבטל את החקיקה בעניין הסדר גיוס בחורי ישיבות. היא גם קבעה באופן תקדימי כי אין לשר הפנים סמכות לשלול מעמד של תושב קבע מתושבי מזרח ירושלים שהשתתפו בבחירות של הרשות הפלסטינית מטעם רשימה המזוהה עם חמאס.
אסתר חיות נכנסה לתפקידה כנשיאת העליון בשנת 2017 ותסיים אותו באוקטובר 2023. הפרשנים קבעו בתחילת כהונתה כי אין לה ניסיון ניהולי וכי מעולם לא השתתפה בקרבות רחוב פוליטיים. אולם נדמה כי היבול שהיא משאירה אחריה מסמן אותה כמובילה.
בבג"ץ התנועה למען איכות השלטון נגד בנימין נתניהו פסלה חיות את אריה דרעי מכהונת שר בשל פגיעה בטוהר מידות. בבג"ץ אכרם חסון נגד הכנסת בעניין ביטול חוק יסוד: הלאום היא אומנם דחתה את העתירה, אך קבעה עקרונות שלפיהם לבג"ץ סמכות לפסול גם חוקי יסוד. בבג"ץ נטליה דהן נגד שר הפנים, ששכב על המדף לא פחות מ־16 שנים, המשיכה חיות את פסק דין גיור קפיצה של אהרן ברק וקבעה כי לעניין חוק השבות, גם גיור בקהילה רפורמית בארץ או קונסרבטיבית בארץ - תופס ואין צורך לקפוץ לחו"ל.
פסק הדין האחרון שלה הוא עתירתם של מיכאיל צ'באנו והאגודה לזכויות האזרח, נגד שר הפנים. כאן רשמה חיות בספר מורשתה גם ביטול חוק. בינתיים, מספר חודשים לסיום כהונתה של חיות, העתירות לביטול התיקון בחוק יסוד: השפיטה בנוגע לעילת הסבירות הונחו על שולחנה של מורשת חיות. הילכו שניהם יחדיו?
הכותב הוא מומחה למדיניות ציבורית ומשפט ציבורי, האקדמית תל אביב־יפו, ופרופסור אורח באוניברסיטת קטניה, סיציליה, איטליה.