לסיטואציה הנוכחית שבה אנו נמצאים יש מספר מאפיינים. ראשית, בג”ץ יצטרך להכריע בכמה מחוקי ההפיכה, וכנראה שעוד לפני פרישתה של אסתר חיות מנשיאות העליון באוקטובר.
אם החוקים יבוטלו, ייאלץ נתניהו לבחור בין כניעה ובין החרפה נוספת של המשבר המשטרי. שנית, כדי לבלום את האצת קריסת המערכות ולשכנע את הטייסים לטוס, את המשקיעים להשקיע, ואת הרופאים לוותר על רילוקיישן, יש צורך בהכרזה חד־משמעית שהמהפכה המשטרית ירדה מהפרק. העמימות, ההשתהות והתמרון הפוליטי הטקטי, האהובים על נתניהו, אולי ישכנעו את גנץ, אך לא מפקדים במילואים, יזמי הייטק וסוכנויות דירוג אשראי בינלאומיות.
ושלישית, האסטרטגיה של נתניהו להפיכת הבעיה הפלילית האישית למשבר לאומי־חוקתי הצליחה, וכופה על המחנה הדמוקרטי את הבחירה בין משפטי נתניהו ובין המדינה שאנו רוצים בה. השעון המתקתק, והמחירים האסטרטגיים ארוכי הטווח, מחייבים עסקה מיידית בין מחנה המחאה הדמוקרטית, הליכוד והחרדים.
כל צד יזכה בהגנה על האינטרסים החיוניים ביותר שלו, אך ייאלץ לספוג ויתורים כואבים באינטרסים הפחות חיוניים. נתניהו יישאר ראש ממשלה ליתרת הקדנציה הנוכחית, ובסופה יזכה לחנינה מהנשיא. הוא יעמוד בראש ממשלת אחדות לאומית, ובהרכב קואליציוני חדש יוכל לכרות הסכם שלום היסטורי עם סעודיה. הוא לא יתמודד בבחירות הבאות, אך יפרוש במעמד רם, ללא הרשעות, ואחרי שסיים חלק ניכר מהסכסוך הערבי־ישראלי (למעט הפלסטינים) והניח את היסודות לחוקת ישראל.
תוקם לאלתר קואליציה פריטטית, עם גנץ ולפיד וללא סמוטריץ' ובן גביר. לא תונהג רוטציה, אך כל תיקי הדמוקרטיה (שרי המשפטים, הביטחון לאומי, התקשורת וכו') יופקדו בידי המחנה הממלכתי ויש עתיד. לא יהיה כל שינוי חוקתי בכנסת הנוכחית ללא הסכמה רחבה. תוקם ועדה נשיאותית להכנת חוקה על בסיס הצעת המועצה הציבורית בראשות השופט מאיר שמגר מיולי 2000. הוועדה גם תבחן הקמת דרג שלטוני נוסף, שבאמצעותו יוכלו "השבטים" להביא לידי ביטוי את ערכיהם. עקרון־העל שיאומץ הוא שאין שבט כופה על שבט אחר את ההעדפות התרבותיות שלו, אך המסגרת הלאומית נותרת דמוקרטית.
החרדים יקבלו פטור מגיוס לשבע שנים נוספות. תוקם ועדה נשיאותית לגיבוש מתווה גיוס לעוד שבע שנים. אבל, לא ניתן להמשיך בתלות הכלכלית של החרדים בציבור החילוני, ולכן החרדים יחויבו מיד בלימודי ליבה. יוכן מתווה לשבע שנים שבמהלכן יגיעו החרדים לעצמאות כלכלית. החרדים חייבים להפנים שההיתלות הכלכלית שלהם בשבט החילוני אינה בת קיימא. יתרה מזו, מי שמשלם כיום על כולם, לרבות החרדים, הוא ההייטק, ואומת הסטארט־אפ יכולה להתקיים אך ורק בתנאים של דמוקרטיה מערבית ושל שלטון חוק.
אי־הגעה להסכמה על מתווה כעת משמעה הגירה של ההייטק ומשבר לאומי נוסף סביב הסוגיה החרדית. המחנה הדמוקרטי יזכה לעצב את המדינה בדרכו, אך חייב להכיר בעובדה שנתניהו כבר ניצח בהפיכת הבעיה האישית למשטרית, ולכן אין טעם למשוך את המשבר. הדבר כרוך בבליעת צפרדע ענקית. וכמי שאינם מסוגלים להכיל את אורח החיים הלא יצרני של החרדים, יהיה צורך בבליעה (לפחות זמנית) של צפרדע שנייה. אך חוקה דמוקרטית במדינה עברית, חופשית ומשגשגת חשובה יותר משתי צפרדעים אלו.