בשבוע שעבר נחתם הסכם בין משרד האוצר לתומכות הלמידה בשיתוף משרד החינוך על העלאת השכר לתומכות הלמידה בחינוך המיוחד. ההסכם הוא צעד חשוב ומבורך וזה היה צריך לקרות כבר מזמן. למרבה הצער מדינת ישראל שכחה שוב את המטפלים והמדריכים במוסדות השיקומיים והסיעודיים והשאירה אותם מחוץ להסכם השכר. במאמרי זה אני מבקש לשים את הזרקור על האנשים המיוחדים האלה ולספר לכם עד כמה המצב חמור.
רפורמה בתנאי השכר לסייעות במערכת החינוך: בכמה תעלה המשכורת?
המשבר מחריף: המוסדות הסיעודיים דורשים העלאת שכר, ומאיימים בשביתה
במדינת ישראל ישנם מרכזים שיקומיים וסיעודיים שנותנים שירותים לכ־40 אלף אנשים עם מוגבלויות בתחומים שונים. המטפלים והמדריכים במסגרות האלה עושים את העבודה הכי קשה ומורכבת, החל מסיוע בהליכה לשירותים, הגשת אוכל ואפילו מקרים של החלפת טיטולים ועוד. האבסורד הגדול הוא שלא רק שאותם המטפלים לא מקבלים הערכה ושכר ראוי אלא גם שוכחים אותם ומתייחסים אליהם כאילו הם אוויר.
כרגע יש מחסור של 33% בכוח האדם ביחס לתקן של משרד העבודה והרווחה. בנוסף, יש פער של 40%־30% בשכר לרעת המטפלים והמדריכים במסגרות הרווחה לעומת הסכם השכר שנחתם בין האוצר לתומכות הלמידה. הפער הזה הוא עוול נוראי שמוכרחים לתקן אותו לפני שיהיה מאוחר מדי, כי המצב הנוכחי יכול להביא לקריסה מוחלטת של המסגרות הללו בעקבות עזיבה של עובדים למערכת החינוך המיוחד כתומכי למידה.
אני בא מהשטח ואני יודע איזו עבודה קשה ומבורכת עושים עובדי מסגרות הרווחה. צריך להבין שאנשים שעובדים במסגרות האלה עובדים שם מתוך שליחות ואהבה גדולה אבל בסוף עם אהבה ושליחות לא הולכים למכולת. אנשים לא ימשיכו לעבוד עם שכר שלא עובר את ה־6,000 שקלים.
מטה המאבק שכולל 35 ארגונים בראשות עמותות אקים, אלו״ט ואיל״ן הודיע שאם לא יימצא פתרון לסוגיה הזאת באחד בספטמבר לא ייקלטו אנשים חדשים למסגרות וב־10 בספטמבר יושבתו המסגרות. שביתה כזו תפגע ישירות ב־20 אלף אנשים עם מוגבלויות.
אני רוצה להעלות על הכתב שאלה אחת קשה וכואבת: למה תמיד הכי קל לפגוע בשכבות הכי חלשות ונצרכות בחברה הישראלית? כל פעם שעושים קיצוץ מסוים, הראשונים להיפגע הם אנשים עם מוגבלויות. יש לי תשובה שלא תאהבו לקרוא אבל זאת האמת: אנשים עם מוגבלויות ואלה שעובדים איתם, הם שקופים ולא מעניינים אף אחד. ככה זה במדינה שלנו: מאות מיליוני שקלים לפנסיות תקציביות של קצינים יש, אבל למסגרות הרווחה ולאנשים עם מוגבלויות אין כסף. פשוט הזיה.
אני פונה מכאן לשר האוצר: שים את עצמך במקום של אדם עם מוגבלות שלא יכול ללכת לשירותים בגלל שאין מטפל שייקח אותו. לא נעים, נכון? תרד מהעץ שאתה חי עליו ותן את הכסף הראוי כי אף אחד הוא לא סוג ב’. השביתה שתהיה בספטמבר ועשרות האלפים שייפגעו יהיו על המצפון שלך, זאת המשמרת שלך.
אסור לנו לתת יד לקריסת מסגרות הרווחה, אני אלחם עד שזה ייפתר.