לאחרונה סימן שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ את כל הרשויות הערביות כמושחתות וסירב להעביר להן תקציב באופן גורף, התנהלות אשר זכתה לביקורת רבה, אפילו מתוך הממשלה.
הביקורת מוצדקת. לא הגיוני למנוע לחלוטין תקציבים מהרשויות שנכללות באשכולות הכלכליים-חברתיים הנמוכים ביותר באופן שיכול למוטט אותן, בגלל חשד לכאורה להעברת חלק מהכסף במכרזים לארגוני פשיעה. זאת, במיוחד על רקע העובדה שהתופעה ידועה, יש אליה התייחסות בהחלטת הממשלה הנוגעת למאבק בפשיעה בחברה הערבית, ואף קמה ועדה בראשות מנכ״ל משרד הפנים שכבר הגישה את המלצותיה בתקופת הממשלה הקודמת.
זה לא הפריע לקלמן ליבסקינד, ביום שישי האחרון, לכתוב טור בו הוא ממשיך בקו של שר האוצר ומהדהד את טענותיו. ליבסקינד מציג מגוון מקרים מטרידים מאוד של התנהלות בעייתית מרשויות מקומיות, ערביות בלבד, תוך שהוא פותח את הטור בטענה שהוא לא בא להגיד האם שר האוצר צודק או לא, כמו אומר ״אני רק מניח את זה כאן״. אבל אין שום דבר תמים באמירה הזאת, כאשר טור שלם מוקדש רק לרשויות ערביות בהקשר הנוכחי של מניעת התקציבים מהן. בהתאם לכך, לא במקרה הטור לא מראה שום השוואה לרשויות מקומיות יהודיות, ומתייחס על התנהלות שיטתית ש״חוצה את המגזר הערבי מקצה לקצה״ בלי להבחין בין רשות לרשות, כאילו היו מקשה אחת של שחיתות ופשיעה.
עקבתי אחרי סדרת הכתבות המצוינת של אורן אהרוני בכאן 11, ״ארץ עיר״, שבה הוא חושף התנהלות מושחתת במגוון ערים ורשויות בישראל, רובן המוחלט יהודיות. דיווחים כוזבים, התנהלות לא תקנית ולא חוקית, מכרזים לקרובי משפחה, התעמרות במבקרים העירוניים ואפס ביקורת חיצונית, וכל זה תוך העלמת עין מצד כל שרי הפנים כולל אריה דרעי ואיילת שקד. בנוסף, חיפוש מהיר בגוגל מעלה מגוון מקרים של התנהלות בעייתית ומושחתת ברשויות מקומיות יהודיות, כולל דוח מבקר המדינה שיצא בנושא. זה צריך להיות ברור – בלא מעט מהרשויות המקומיות במדינה יש מקרים כאלה, אך לנוכח עובדות אלה עולה תהייה, האם מישהו במשרד האוצר הציע אי פעם הציע להפסיק תקצוב לכל הרשויות המקומיות היהודיות בגלל השחיתות הזאת, ואם היו עושים זאת, האם קלמן ליבסקינד היה מקדיש טור לנושא?
סמוטריץ׳ לא גילה את אמריקה עם בעיית המכרזים וארגוני הפשיעה בחברה הערבית. כמו שליבסקינד כותב, בכנסת הקודמת פורסמו מסקנות ועדה בראשות מנכ״ל משרד הפנים דאז יאיר הירש לגבי הצעדים שבהם צריך לנקוט כדי להיאבק בתופעה הרעה הזאת. למעשה, ראשי רשויות ערבים הם שהתריעו על הבעיה, בדיוק כשם שהם מתריעים על האיומים שמופנים כלפיהם מארגוני פשיעה, ועל סכנת הנשק הבלתי חוקי. כלומר התופעה לא חדשה, היא ידועה, ויש מסקנות והמלצות אבל לא ברורה מידת היישום שלהן. למי שעוסק בדבר נותר רק לתהות מדוע לא בונים מערכת שתטפל בנושא, בשילוב הגורמים הרלוונטיים בממשלה ובמערכת האכיפה, תסמן רשויות ומכרזים בעייתיים, תפקח עליהן ותטפל בהן בצורה נקודתית.
יש לטפל בשחיתות ברשויות המקומיות באופן בלתי מתפשר, אך יש שמים וארץ בין זה ובין עונש קולקטיבי של הימנעות גורפת מהעברת תקציבים קריטיים ליישובי החברה הערבית, ערב פתיחת שנת הלימודים. פשוט מאוד, מדובר בגזענות של סמוטריץ׳ שהתערבבה עם צורך פוליטי רגעי – תחרות על חזית המאבק בחברה הערבית עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, יצירת כותרות וספינים על חשבון חברה שלמה והשתקת ביקורת על כישלונו בהקלה על יוקר המחיה בישראל או בייצוב שער הדולר. הדבר ברור כשמש, ולכן תמוהה התנהלותם של אנשי תקשורת ובתוכם ליבסקינד בהקשר הזה.
הכותב הוא מנהל מיזם קהילות בטוחות ביוזמות אברהם.